בית יחזקאל (מיכלסון) רי

סימן כט ב"ה יום ה' מו"מ תרס"ז יער סאקאלניק גליל פלונסק. לכ' החו"ב מ' חנוך העניך נ"י בק' דראבנין, וכעת הגאבד"ק סאניק א) מכתבך קבלתי, וע"ד קושייתך בכתובות דפ"ה. דבת רב חסדא אמרה דחשודה היא והיפך השבועה, ופירש"י דהאשה החשודה היתה כופרת, והלא מבואר בשבועות דמ"א. ובב"מ ד"ה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ואין מהפכין בדרבנן אשכנגדו, עיין בשטמ"ק שם דלאו דוקא כמש"כ רש"י דהיתה כ"ה, רק דהיתה מובמ"ק והבן, ולאשר הנני יושב ביער מחוסר ספרים, אכתוב לך רק ממה שנתחדש לי כבר בסוגיא זו בכתובות דפ"ז ע"ב הרי"ף ז"ל הביא הא דרבא דהשבועה הוא דרבנן ולא הביא הסיום משום דפרע דייק דמפרע לא דייק עיין במפורשים, ובפ"י הקשה יותר לשיטת הרי"ף דשבועה דרבנן נשבעין אף בכפירת שע"ק א"כ למה צריך לטעם דפרע דייק, וליישב נ"ל דרש"י שם כ' דהנ"מ בשבועה דאורייתא לענין היפך דשד"א לא מהפכינן ודרבנן מהפכינן עיי"ש, ומקשה המהרש"א דלמה בדף פ"ח ע"א אי פיקח הוא כ' רש"י הנ"מ לענין שם ונקיטת חפץ עיי"ש, ויש ליישב בהקדם דברי זקיני הגאון הק' מו"ה נטעלי ברלינר אבד"ק בילגלרייא ז"ל בכחי"ק סוגיא דפוגמת להקשות בהא דמקשים בתוס' ד"ה במיפרע הא יש לה מיגו, ומקשה הא אדרבה יש לבעלה מיגו דאי הוי בעי הי' אומר אישתבע לי דלא פרעתיך דאי טעין באמת היא מחייבת לישבע אף בלא פוגם (עיי"ש ברש"י דפ"ז ע"א ובש"ס מס' שבועות דמ"א) ותירץ דהכי לא שייך מיגו לבעלה דהא יש לה שטר והוי כחזקה שמגיע לה וכגבה דמי, והראי' מקושי' התוס' דיש לה מיגו אף דהוי מיגו להוציא אלא ע"כ דהוי להחזיק משום דשטרא בידה, ושטרא בידה מאי בעי ועיין חו"מ סי' פ"ב באחרונים, עכתד"ק ועיין קושית זקיני דיש לו מיגו גם לזקני בס' הפלאה: והנה לפי"ז יהי' מיושב קושית זקיני בהפלאה על דברי רבא ועוד אין נשבעין על כפירת שע"ק הא כאן לא הוי כפירת שע"ק רק להחזיק בקרקעות, ולהנ"ל ניחא דכאן הוי באמת כמו שהוא מוחזקת מכבר ע"י שטר הכתובה, א"כ הוי כמו שטוענת לפטור א"ע ולכפור הש"ק והבן: וא"כ י"ל כוונת רש"י דהא באמת שיטת הרי"ף שם דאין לומר נ"מ לענין היפך דהא דנשבעין ונוטלין אף שבועה דרבנן לא מהפכינן עיי"ש, אכן רש"י דכ' הנ"מ לענין היפך סובר דהיא לא נחשבת כנשבע ונוטל, כיון דהיא מוחזקת ע"י השטר, והוי כנשבע ונפטר והראי' מקושית התוס' דיש לה מיגו ולא הוי מיגו להוציא כנ"ל, לכך כ' רש"י שפיר דבדרבנן מהפכינן, אבל לקמן בטוען ע"י ע"א דהעד מסייע לו ואיתר' שטרא שבידה ולא הוי בכלל מוחזקת רק כנשבע ונוטל וא"כ לא קאמר רש"י הנ"מ לענין היפך בהא גם בדרבנן לא מהפכינן, וא"כ אין לומר בהא דאי פיקח, דאם לא יעשה להביאה לשבועה דאורייתא אז יוכל להפך, דהא באם לא יעשה עצת ר' פפא תהי' נשבעת ונוטלת כנ"ל: וא"כ מיושב קושיתינו על הרי"ף דהא הפ"י כתב דהא דסיים רבא דפרע דייק וכו' כדי שיהי' תירץ התוס' דהוי מיגו בדדמי, דאם נאמר דגם הנפרע דייק שוב יקשה דיש לה מיגו ובאמת קושית התוס' בשם הרשב"א שם ד"ה אמר רבא, קשה, גם לרבא עצמו דלמה יש עלי' שבועה הא יש לה מיגו ולא שייך אישתמוטי, ולתרץ זאת קאמר רבא דפרע דייק והוי מיגו בדדמי. אכן הרי"ף לשיטתו שסובר דאין לומר הנ"מ לענין היפך משום דהוי כאן