בית יחזקאל (מיכלסון) רט

הש"ס פסחים דס"ו ע"א מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו וכו' והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני כהלל יע"ש וזה לא שייך הכי דהא כבר חל עליו ההקדש משעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך כבר הובא בזה בס' מטה אהרן על הגש"פ ובס' עדות ביוסף עה"ת בשם זקיני גאון הגאונים הרבי ר' העשיל זצ"ל אבד"ק קראקא שאמר בהא דויאמר יצחק אל אברהם וכו' ואיה השה לעולה דלכאור' למה לא שאל יצחק תכף בלכתם מביאם כשלא ראה השה עמו, איה השה לעולה, ולמה שאל דוקא לאחר שהניח עליו העצים וי"ל דאיתא בפסחים דס"ו והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני דבתחלה הביא לעזרה והדר מקדיש ליה כהלל וכו' א"כ אחר דכתי' ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, ע"כ שאל איה השה לעולה, דבשלמא עד השתא היה סבור שהוא בעצמו יהי' העולה, אך השתא כיון דחזי דהניח עליו העצים והא עבודה אסור בקדשים, א"כ מוכח שהוא לא יהי' העולה, לכן שאל הנה האש והעצים רצה לומר כיון שמונחים עלי העצים, א"כ איה השה לעולה, והשתא שפיר השיב לו אאע"ה אלהים יראה לו השה לעולם בני ודרשו חז"ל יראה לו השה ואם לאו לעולה בני, והיינו דעד עכשיו עדיין לא הקדשתיך ומותר לעבוד בך, דהא אם לא יהי' שה אז שם אקדישך לעולה בני והיינו כהלל בש"ס פסחים שם עכתד"ק, וכבר הארכתי בזה בספרי דגן שמים בראש השנה דט"ז ע"א: איברא דיש ליישב קושיתו גם לשיטת הירושלמי הובא בתוס' פסחים שם ד"ה והא קא עביד עבודה בקדשים כהלל בירושלמי מפרש בע"א דכל עבודה של צורך הקרבן אין בו מעילה וכו' עיי"ש ולכאורה נראה דגם סוגית הש"ס שבת דף קמ"ח ע"ב הוא כירושלמי דלכאורה קשה מאחר דמעשה דהלל היה שהקדישו בשבת ומוכח מזה כר' יוחנן דבדבר הקבוע זמן מותר להקדיש בשבת א"כ כדשקיל וטרי הגמ' בשבת שם להביא ראיה לר' יוחנן ומדחי שם והלא מכאן ראיה ברורה לר"י א"ו דאין להביא ראי' לר"י משום דיש לדחות ולתרץ כתי' הירושלמי, וכן יש לומר לשיטת הפרקי דר"א דהעקדה היתה ביוה"כ (ויעיין בשו"ת זכרון יצחק סי' כ"א שמתרץ בזה הא דאיתא בפ' עקידה ביום השלישי וכו' ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור וכו' דקשה אמאי לא רכב א"א גם ביום ההוא על החמור כאשר עשה מתמול ומשלשום אכן לפי הפדר"א ניחא דאסור לרכוב ביוה"כ עיין ביצה דל"ו ע"ב ואף דקי"ל דלדבר מצוה מותר לרכוב ע"ג בהמה אם יש אחר עמו עיין במג"א סי' רע"ה סק"ה אבל זה דוקא לטעם ש"ס ביצה הנ"ל גזרה שמא יחתוך זמורה אבל לטעם ירושלמי ביצה שם משום שמצווה על שביתת בהמתו, ואף דדעת הרמ"א סי' רמ"ו דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט אבל כבר כ' השאגת אריה סי' ע"ב דכ"ע ס"ל דביו"כ מצווה על שביתת בהמתו כמו בשבת, א"כ שפיר אסור לרכוב ע"ש) א"כ קשה לפי' זקיני הרבי ר' העשיל ז"ל דהקדישו אח"כ, והא אין מקדישין בשבת ויו"ט, ואין לומר כתי' הגמ' פסחים שם דבחובות שקבוע להן זמן מקדישין דזה אין קבוע זמן, אכן י"ל דשיטת הפדרד"א הוא כירושלמי הנ"ל דלצורך הקרבן אין בו מעילה, וכבר היה יצחק מקודש מתחילתו מיום ראשון, ועכ"ז הותר להניח עליו העצים כנ"ל ואי משום קושית זקיני הר"ר העשיל ז"ל למה לא שאל יצחק מקודם איה השה לעולה כבר תירצתי בספרי דגן שמים בר"ה שם דאחר שאמר אברהם ונשתחוה ונשובה אליכם היינו שישובו שניהם לכן שאל ואיה השה לעולה: והנני ידידו