בית יחזקאל (מיכלסון) רו

אי בששאלה והדר שכרה א"כ הוי איא"פ ואי כששכרה והדר שאלה הא בכה"ג יש להמשאיל ברי וחזקה דהשתא מתה ובכה"ג מודה ר"נ דברי עדיף משא"כ במנה לי בידך אין לו שום חזקה ובכה"ג סובר ר"נ דלאו ברי עדיף ודוחק לחלק בין החזקה דהשתא מתה להאי דכתובות דשם מיירי בחזקת הגוף שהוא אלים טובא דהא שם בש"ס לא משמע כן רק משום דגבי ר"נ ליכא שום חזקה, כשיש איזה חזקה מודה ר"נ וא"כ ה"נ יש חזקה בהדי ברי ובכה"ג מודה ר"נ ואכתי לא הועיל כלום הנמוק"י בתירוצו וכו' עיי"ש אכן יש לומר דהנה בכתובות די"ב ע"ב קאמר הגמ' לימא ר"י ור"ה דאמרו כר"ג ור"נ ור' יוחנן דאמרו כר' יהושע אמר לך ר"נ אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג החם אלא דאיכא מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא אי נמי עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי וכו' עיי"ש ולכאור' יש לדקדק דמקודם אמר הגמ' ור"נ ור' יוחנן דאמרו כר"י א"כ צריך לתרץ את ר"נ ור"י והגמ' אמר רק אמר לך ר"נ אנא דאמרי אפי' כר"ג והול"ל אמרו לך ר"נ ור"י הן אמת דראיתי להגאון בעל פ"י שכ' דלר' יוחנן לא קשה מידי כיון דהוי מתוך שאיל"מ דהא ר' יוחנן לשיטתו דסובר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה וא"כ הבעל מודה לה במנה עיי"ש וא"כ מדיוק שפיר הא דקאמר הגמ' אמר לך ר' נחמן וכו' דעל ר"נ לחוד הוי ההו"א דהוא דלא כר"ג, אך שוב אינו מדוקדק הא דקאמר הגמ' מקודם לימא וכו' ור"נ ור"י דאמרו כר' יהושע ועיין לזקיני ההפלאה בזה אכן באמת מבואר בתוס' שם ד"ה אלא דאיכא מגו דהאי שינויא לא אתיא אלא לרב נחמן דלר' יוחנן בההיא דמוכח עץ ליכא מיגו כדמוכח לקמן עיי"ש, וא"כ י"ל דהא דמשני הגמ' ע"כ לא קאמרי ר"ג התם אלא דאיכא מיגו זאת הוא רק תירוצו של ר' נחמן, אבל ר' יוחנן יתרץ התי' השני דעד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה והיינו בהך דמשארסתני נאנסתי העמד אשה אחזקתה ובתולה נולדה ובהך דהיא אומרת מוכת עץ אני נמי אוקמה אחזקה שחזקת בנות ישראל שאינן מזנות עיין בהר"ן, וא"כ מדוקדק לשון הגמ' אמר לך ר"נ דהא התי' דשאני התם דאיכא מיגו שייך רק לר"נ, אבל לר' יוחנן ליתא תי' זה כמש"כ בתוס', אבל ההו"א הי' דבין ר"נ ובין ר"י המה דלא כר"ג דהא גם לר"י קשה מר"ג וצריך לתרץ תי' השני דשאני התם דאיכא חזקה, (דאי משום תירוצו של הגאון פ"י לר"י דאיכא מתוך שאיל"מ כבר הקשה זקיני ההפלאה דלא שייך בזה מתוך דהא לא הוי לי' למידע עיי"ש) ולפי"ז מיושב שפיר הא דמקשה הגמ' רק לר"נ, דהא לר' יוחנן באמת לא קשה כמש"כ בזכרון צ"מ דממ"נ אי שכרה קודם יש חזקה דהשתא בשעת שאילה מתה וברי וחזקה מצינו לר' יוחנן דברי עדיף, דהא ר' יוחנן ע"כ סובר סברא דחזקה לגבי ברי, דאליבי' אין לתרץ משום מיגו כמש"כ בתוס' כנ"ל, ואי מיירי בשאלה קודם א"כ הוי א"י א"פ ולכך חייב, אבל לר"נ מקשה הגמ' שפיר, דהוא מתרץ משום מיגו, וא"כ לא צריך לתי' הגמ' משום חזקה ובאמת כבר הקשה הפ"י בד"ה אמר לך רב נחמן דלמה צריך לשני תרוצים ולא סגי לן בשינויא חד עיי"ש וכיון דלא מצינו אליבא דר"נ דאלים ברי ע"י חזקה שפיר מקשה הגמ' כדברי הנימוק"י דהי' שכורה ואח"כ שאלה דהוי א"י אם פרעתיך, ואי משום חזקה דהשתא מתה אכתי לר"נ קשה כנ"ל דרק ר"י מוכרח לסברא זאת אבל ר"נ יוכל לתרץ משום מיגו [וביותר עפ"י מה שראיתי בס' תבואות השדה טוען ונטען שער א' אות ד' שהאריך עפ"י דרכו בש"ס כתובות שם דע"כ התירץ דהתם משום דאיכא חזקה קאי אליבא דר' יוחנן, ואליבא דר"נ ע"כ ליתא לתירץ זה עפ"י לשיטתם בהא דשיעבודא דאורייתא או דרבנן עיי"ש א"כ