בית יחזקאל (מיכלסון) רה

משעת משיכה עיין בש"ע סי' רצ"א והנה הא לא תיקשי על כל שבועת שומרין ליהמן במגו דאי בעי טוען א"י, די"ל כמש"כ התוס' בשמעתין דאין אדם טוען ברצון א"י, אבל בשמעתין יש ליישב בזה קוש' התוס' הנ"ל דבאמת אין מגיע לו שום שבועה על מתה כדרכה דמהימן במגו דאי בעי טוען א"י והוי פטור וא"ל דאין זה מיגו משום דאין אדם טוען ברצון א"י, דהא בלא"ה השתא נמי טוען א"י אם שאלה או שכורה, וא"כ מהימנינן ליה דודאי האמת אתו שמתה כדרכה דאי בעי הוי הודה דשאלה מתה ולא הוי טוען ע"ז א"י, והוי טוען א"י אם מחמת מלאכה או כדרכה והוי פטור וא"כ לא הוי כלל בשמעתין שום שומר שכר, ולהכי הוצרך הש"ס לשנוי דמיירי במודה במקצת, וכו' ומעתה מיושב קושיתינו דגם לרב הונא קשה אמאי חייב דהא כאן במתניתין יש ב' חזקות חזקת ממון וחזקה דהשתא מתה בעידן שכירות וכמש"כ בתוס' בהמחליף די"ל לרב הונא במתניתין חייב משום דמחויב שבועה על כדרכה וע"י גלגול יצטרך לישבע דא"י אם שאלה אם שכורה ומשאיל"מ, וא"ל דפטור משבועה שכדרכה מתה דיש לו מיגו דטוען א"י אם מתה מחמת מלאכה והוי פטור דהא השתא נמי טוען א"י ז"א דהא אנן לר"ה קיימינן והטעם שטוען א"י אם מתה מחמת מלאכה דפטור משום דהוי כמו א"י אם נתחייבתי לך ולר"ה אף בכה"ג חייב, וא"כ אין לו שום מיגו, ולהכי השתא נמי חייב מטעם מחשואיל"מ, משא"כ לרב נחמן פריך הש"ס שפיר דלדידי' ליכא למימר הטעם משום גלגול דהא יש לו מגו דא"י דהא לדיד' בכה"ג פטור וא"ש הכל עכד"ק והנה זאת ניחא דוקא לתי' התוס' בשמעתין בד"ה ר"ה ור"י דלכך מובמ"ק חייב לרב ושמואל ולא אמרינן שיפטור במיגו דא"י משום דאין אדם טוען ברצון א"י, וא"כ שוב י"ל דכאן כיון דהוא טוען ממילא א"י שפיר איכא מיגו ואינו מחויב לישבע אם כדרכה מתה, אבל בשיטה מקובצת כאן תי' בשם הראב"ד ז"ל דהוא לא ירצה לטעון א"י דיתחייב לצי"ש מצד ברי ושמא ויועיל תפיסה עיי"ש, וא"כ שוב קשה דיהי' גלגול ע"י שבועה דכדרכה מתה דהא ליכא מיגו דא"י דירא שמא יתפוס ע"י חיוב לצי"ש, וא"כ לר' יוחנן לשיטתו דסובר בב"ק דף קי"ח דאף דברי ושמא לאו ברי עדיף מ"מ חייב לצי"ש, א"כ שוב איכא שבועה דכדרכה מתה וע"י גלגול יהי' מתוך כקושית התוס' ולא צריך לאוקמי אליבא דר"י בשיש עסק שבועה כנ"ל ורק לר"נ קשה דהוא סובר ברי ושמא לאו ב"ע אף לענין לצי"ש, וא"כ שפיר איכא מיגו דהי' טוען על כדרכה מתה א"י ואין לו לירא משום דבר ואי משום דאין אדם טוען ברצון א"י, ז"א דהא כאן הוא טוען ממילא א"י בהא דשאלה או שכירה מתה, וא"כ יוכל לטעון על כל טענותיו א"י וממילא ליכא שבועה דכדרכה מתה לחייבו מצד מתושאיל"מ והבן, אכן כל הענין ליתא דהא גם לר' יוחנן גם עתה חייב לצי"ש ולא ירא לטעון א"י: עוד נ"ל ליישב עפ"י מש"כ בס' זכרון צבי מנחם שם בד"ה בגמרא לימא תיהוי תיובתא דר"נ והקשו בתוס' והנמוק"י דמאי קושיא על רב נחמן דהא במתני' הוי א"י אם פרעתיך דהחיוב מתחיל משעת משיכה ותי' הנמוק"י דודאי במתני' דקתני שאלה והדר שכרה משמע נמי איפכא ששכרה והדר שאלה ולאו דוקא נקיט במתני', וא"כ בכה"ג הוי א"י אם השאלתני דפטור לר"נ יעיי"ש, ותמוה לפענ"ד תי' הנמ"י בזה דהא בכתובות דף י"ב מקשינן לר"נ ממתני' דמשארסתני נאנסתי דהיא נאמנת מטעם בו"ש ותי' שם הש"ס דע"כ לא קאמר ר"נ אלא במקום שאין לו חזקה אבל במקום חזקה כגון התם שיש לה בהדי ברי חזקת הגוף מהני להוציא ממון עיי"ש והתוס' כ' דף ק' בסוגיא דהמחליף כששאלה והדר שכרה יש חזקה דהשתא מתה עיי"ש וא"כ הה"ד איפכא כששכרה והדר שאלה א"כ ממנ"פ קשה האיך ק' קו' המקשין