בית יחזקאל (מיכלסון) רד

שדייק זקני המהרש"ל ביש"ש דאין תפיסה בלצי"ש ועיין ש"ך חו"מ סי' כ"ח סק"ב: לכן נלענ"ד לתרץ לשיטת התוס' בא"א, דדוקא לר"נ הוי תיובתא, דהר"ן שבועות דמ"ג מביא סברת הר"י הלוי דהא דאמרינן מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור, דוקא בזה דליכא דררא דממונא, אבל באיכא דרד"מ לא, כגון בהא דירושלמי בחד בר נש אפקיד גבי חברי' חד שק צרור ואירעו אונס הדין אמר מטכסא הוי מלא והדין אמר שמא סיגין הוי מלא הרי זה נשבע ונוטל, ולא חשיב כמנה לי בידך וכו' משום דאיכא דרד"מ דהא ודאי אפקיד גבי אלא דאיהו לא ידע אי סיגין אי מטכסין, והרמב"ן חולק דאף בדרד"מ פטור וראי' מפ' השואל השואל את הפרה וכו' והוינן בה מדר"נ דא' מנה לי בידך וכו' והא התם איכא דרד"מ דהא שאלה ולא ידע אי נפיק מזמן שאלה או לא ואפ"ה פטור, והרשב"א ז"ל תי' דהתם שאני לפי שאין הנתבע מודה בשום חיוב דאם בשעה שהיתה שכירה מתה אינו חייב, אבל הכא וודאי איכא דרד"מ שאפי' הי' מלא סיגין כמו שהוא טוען מ"מ הוא חייב לשלם דמי אותן סיגין ע"ש בהר"ן, וא"כ לסברת הרשב"א נימא דבדרד"מ מודה ר"נ ור"י דחייב ורק כשיש דרד"מ משני צדדים, מצד דודאי אפקיד גבי, וגם כעת לפי טענתו הוא חייב עכ"פ, ולזה שפיר מקשה הגמ' לר"נ דבשאלה ושכירה אין הדרד"מ משני צדדים, דלפי טענתו כעת הוא פטור, וזה דוקא לר"נ, אבל לר"י לשיטתו, דלטענתו ג"כ חייב עכ"פ לצי"ש כנ"ל, א"כ הוי דרד"מ משני צדדים ולא קשה עליו ממשנתינו כקושי' הרמב"ן ז"ל, ובאמת חיוב לצי"ש הוי ממון גמור לחשוב זאת לדרד"מ, דהא בתוס' מק' לרב ושמואל דל"ל מחוך א"כ כל מוב"מ יפטור במיגו דמתוך, ותי' בשטמ"ק שם בשם הראב"ד ז"ל דהוא לא ירצה לטעון א"י דיהי' חייב לצי"ש מצד ברי ושמא ויועיל תפיסה, ועיין ש"ך סי' כ"ח, ובשבועות דל"א אמרינן למ"ד למעוטי מלך דפטור מקרבן שבועה אבל משחק בקובי' חייב דרבנן הוא דפסלוהו, ומק' הראשונים הא מ"מ כיון שהוא פסול מדרבנן לא היה מועיל עדותו, ותי' הרשב"א דכל פסולי עדות דרבנן מועיל תפיסה ולכך חייב בק"ש דהפסידו ממון גמור מה שהי' מועיל תפיסה ע"ש. ופשוט יש ליישב דלר"י הא דקתני חייב היינו לצי"ש, כי כן מוקי הגמ' בב"ק קי"ח גם אליבא דר"ה המשנה שם דלשון חייב היינו לצי"ש, ועיין בתוס' ב"ק דל"ה ע"ב ד"ה הא וכו' ולהכי א"ש לשון המוציא: עוד נ"ל בהקדם מה שהקשו האחרונים לפמ"ש בתוס' בסוגיא דהמחליף לקמן דף ק' דאע"פ שסומכוס סובר ממון המוטל בספק חולקין היינו היכא דליכא חזקת ממון ולא אלימא אליבי' הך חזקה, אבל כשיש שני חזקות מודה סומכוס דהמע"ה וא"כ י"ל אף לר"ה נהי דסובר בו"ש ב"ע אף נגד חזקת ממין, אבל כשיש שני חזקות ודאי מודה ר"ה דלא אמרינן ב"ע, וא"כ לפי סברא זו תקשי למה מקשה הש"ס על ר"נ ממתניתין תיפוק ליה דאף לר"ה תיקשי ממתני' דאליבי' מי ניחא הא כשטען פלגא בשאלה ופלגא בשכירות כשיטת הנמוקי יוסף א"כ יש לו להשואל חזקה דהשתא מתה בעידן שאלה, וא"כ יש לו חזקת ממון מצורף לחזקה זו חזקת השתא מתה וכמש"כ בתוס' בסוגיא דהמחליף וא"כ בכה"ג ודאי דמודה ר"ה דהמע"ה ואמאי קתני נמי בהך בבא פלגא דשאלה ופלגא דשכירות דצריך לשלם ותי' וזה לשונו דהנה התוס' הקשו בשמעתין מה פריך על ר"נ הא בכאן הוי מחויב שבועה ע"י גלגול דצריך לישבע כדרכה מתה וע"י גלגול יצטרך לישבע דשכורה מתה ומשאיל"מ, ונראה ליישב קושיתם דהנה דעת כמה פוסקים דשומר שכר שטוען א"י אם נאנס או נאבד בפשיעה פטור דהוי א"י אם נתחייבתי לך דמשעת אונסין מתחייב ולא