בית יחזקאל (מיכלסון) רג

המצוה וס"ל כשיטת הרא"ש דהבדיקה תחלת המצוה והגמר הוא הביעור והוי הפסק גדול ועיין בזה בחק יעקב סי' תל"ב סק"ו: או די"ל סברת תשובת רש"י ז"ל לשיטתו דרש"י ז"ל סובר בפסחים דף ד' ע"ב דביטול הוא משום דכתי' תשביתו, ובתוס' שם הקשו הא תשביתו אמרי' לקמן מאך חלק שהוא משש שעות ולמעלה ואחר איסורא לא מהני ביטול, ונודע מה שתי' זקיני הגאון בס' מגיני שלמה פסחים שם (ועיין בפ"י שם ובדף כ"ז) דרש"י ז"ל ס"ל דמיעוט דאך ה"פ דקרא קאמר דביום הראשון תשביתו עכ"פ דאם אפשר לך בביטול כגון קודם חצות ולא יהי' אפשר לך בהבערה תבטלנו ואם א"א לך בביטול כגון אחר חצות תבערנו באופן שאתה מחויב לראות שיהי' מישבת ביום הראשון עכ"פ בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכו' ע"ש דבריו כי נעמו דעשה דתשביתו הוא גם קודם שש, והנה הרא"ש ז"ל הקשה למה אין מברכין בשעת שריפה דהוי דאורייתא, ותי' דבשעת הביעור דהוי זמן היתר אכילה הוי רק דרבנן, אבל לרש"י לשיטתו דגם קודם שש הוי דאורייתא הביעור מטעם תשביתו כנ"ל שפיר מברכין גם בשעת ביעור דהוי דאורייתא, ואם אמנם אנו אין נוהגין כן לברך גם בשעת ביעור, אבל באם מצא בפסח שפיר מברכין וכעין שמביא המג"א שם ראי' ממהרי"ק לענין דינו, כן עכ"פ ראי' לענינינו ויש עוד להאריך אין אין העת מסכים: ידידו סימן כז ב"ה כ"ו אדר שנת תרל"ח ביאלא לכבוד ש"ב הרב הגאון המובהק, נזר הקודש, מופת הדור, מאור הגולה כקש"ת מוהר"ר יצחק שמשון הורוויץ מייזליש אבד"ק זאלקאווא. הנני להציע לפניו מה שנתחדש לי ת"ל בסוגיא דשאלה ושכירה בב"מ דף צ"ז, השואל את הפרה וכו' לימא תהוי תיובתא דרב נחמן וכו' ר"נ ור' יוחנן אמרו פטור וכו' ומקשים המפורשים הלא גם לר' יוחנן הוי תיובתא, ולמה קאמר הגמ' התיובתא רק לר"נ, ואמרתי לתרץ דאיתא בב"ק דקי"ח ע"א דר' יוחנן אף דסובר בו"ש לאו ברי עדיף מ"מ חייב לצי"ש, ובשיטה מקובצת ב"ק דף נ"ו דמי שחייב לצי"ש פסול לעדות עד שישיב והדברים נראין שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזילה חלה עליו עד שישיב, הרב המאירי בשם גדולי הדורות ע"ש: והנה בתוס' ב"מ שם הק' למה צריך לאוקמי בשיש עסק שבועה ביניהם הלא בלא זה יש שבועה אם כדרכה מתה וע"י גלגול יחייבנו לישבע דשכירה מתה ומתוך שאיל"מ, ולפי"ז לר"י לא צריך הגמ' לתרץ בשיש עסק שבועה וכו' דהא ר"י סובר דחייב לצי"ש, ואם יחייבנו המשכיר לישבע דכדרכה מתה, והוא אינו יכול לישבע דהוא פסול מפני חיוב לצי"ש, יהי' מתוך שאיל"מ, ואם כי במתוך ע"י חשיד יצרך המשכיר לשבע מקודם כדאיתא בתוס' ב"מ ד"ה ע"א, אבל זאת יקשה בלא זה לשיטת מהר"ם ב"ב בתשו' מיימוני לס' משפטים סי' ס"א דבכל מחשואיל"מ מחויב התובע לישבע מקודם ודייק כן מתוס' ב"ק דס"ו, ד"ה עשו, ולזה כיון הר"ן שבועות דל"ב ועיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ח, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ג': אכן זה דוקא לשיטת המאירי, אבל נראה מתוס' ב"ק דנ"ו ד"ה כיסוי שהק' הא קמי' שמי' גלוי דלא כהמאירי, דאל"כ נ"מ לן טובא לענין פסול לעדות, וכעין