בית יחזקאל (מיכלסון) רב

חוזר וזוכה וגם לא בטל בלילה אלא החמץ שלא ראה ועיין בזה בטור או"ח סי' תל"ד ובהג"ה בש"ע שם ס"ב כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו, ובטו"ז שם סק"ה, ובמג"א סק"ב ובח"י שם סק"ח שכ' דלא חזיתיה ודלא בערתי', אבל מה שראה וביער אינו מבטל עכשיו שהרי רוצה לאכול עוד מה שמשייר וגם כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו למחר אינו מבטל הכל עד למחר אחר אכילה ואחר ששרף החמץ עכ"ל ועיי"ש במגן האלף סק"ג וא"כ כששוב מצא החמץ הזה בעצמו בפסח למה לא יברך כיון שלא הי' גם ביטול ויש חיוב דאורייתא עליו וכש"כ הוא מהא דחייב לברך גם מחיוב תקנת חכמים בחמץ שכבר הי' ביטול, ועיין בשו"ת נוב"י מה"ת סי' ס"א שמוכיח דגם בתוך הפסח שייך עשה דתשביתו וחייב לברך גם בשביטל, מכש"כ בנידן דידן שלא הי' ביטול והבן ואי משום הברכה שבירך על הבדיקה מה לי בזה, האם בעת שבדק וקיים המצוה לא הי' חייב לברך אז על גוף מצות הבדיקה, ומי ידע אז דישכח ולא יבער, עכ"פ בעת שבדק שפיר בירך, כיון דאז מתחיל הביעור ע"י שבודק ומבטל החמץ שאינו ידוע לו ממילא מבער גם עכשיו וכמש"כ בטו"ז סי' תל"ב סק"א, וגם מבואר שם בהג"ה ס"ב דגם אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא ע"ש הרי דהברכה לא הוי לבטלה גם אם לא ביער אח"כ: ואם אמנם שכ' הטו"ז בסי' תל"ב סק"ב שאין לברך ברכה א' ב"פ במצוה א', זה דוקא אם הי' הביער בשעת היתר והוי גמר הבדיקה, אבל בנידן דידן דהביעור הי' לאחז"א הוי כדבר בפ"ע, וכשיטת המג"א והח"י במצא חמץ בפסח אף שהי' בכלל הביטול מ"מ חייב לברך מצד חיוב מצוה דרבנן אף שכבר הי' ברכה בעת בדיקה, ולמה יגרע במצא החמץ שלא הי' בכלל הביטול והחיוב הוא מצוה דאורייתא, ודמי יותר למש"כ הטו"ז שם דבשריפת החמץ הוא עושה מעשה בעיקר המצוה ועיין בס' מגן האלף לר"ל חריף תל"ב סק"א, וגם הרא"ש ז"ל בפ"ק דפסחים הקשה דעיקר הברכה הי' צריך להיות בשעת הביעור בשעת קיום מצוה דאורייתא וכל תירוצו הוא משום דשריפת החמץ הוא בשעת היתר אכילה, וגם אז הוי רק דרבנן, ומשום זה מחדש הטו"ז שם דאם לא בירך בהתחלה דהוא דרבנן מברך אח"כ בשעה ה' שהוא ג"כ דרבנן ע"ש, א"כ בנידן דידן שבעת הבדיקה וביטול לחמץ שאינו ידוע לו הי' הברכה לדרבנן, למה לא יברך על הביעור לאחר זמן איסורא בחמץ שלא הי' בזה ביטול והוא ברכה על דאורייתא כנ"ל, ואולי גם הטו"ז שנסתפק בסי' חל"ה סק"ב אם מברך בחמץ שכבר ביטלו, יודה בזה באם שכח ולא ביער לאחר הבדיקה שלא הי' בכלל הביטול שחייב לברך: ומה גם דבשו"ת מהר"י קולין שורש קצ"ה אות ד' מביא שנמצא בתשובות רש"י שיש ב"א שמברכין בשעת בדיקה על בדיקת חמץ ובשעת שריפה על ביעור חמץ ומביא שם שי"ל שכן דעת הרר"ש והריב"א ז"ל, ועוד מביא שם מהסמ"ג בשם הריב"א שמנהג כשר הוא לחזור ולבטל בשעת הביעור מפני שהוא רגיל לקנות לחם וכו' או חוזר וזוכה וכו' וי"ל כמו שאין סומך על בטול שעשה בלילה כ"כ אינו סומך על הברכה כיון שקנה או חוזר וזוכה וגדולה מזו כתב ר"פ בהגה' בסמ"ק כי יש ב"א שאין מבטלין בשעת בדיקה כ"א בשעת שריפה וגם באותה הגה"ה כתב דבדורות האחרונים תקנו לבטל גם בשעת הביעור משמע שעשאוה כתקנ' גמור' וא"כ אין תימה אם יש רוצה לומר דצריך גם ברכה אחרת לדידן וכו' ע"ש ורמז לדברי מהרי"ק אלה במג"א סי' תל"ב סק"ב ודיעה זו מובא גם בשבולי לקט סי' ר"ו, והנה י"ל סברתם, או דס"ל כשיטת הרא"ש וטור והכלבו בשם י"א שאם שח תוך הבדיקה שחוזר ומברך כיון שמפסיק תוך