בית יחזקאל (מיכלסון) רא

סימן כו בשם ה' ג' אמור כ"ח למטמוני"ם תרס"ו פלונסק. לכ' אהובי האשל הגדול הרב המאוה"ג כקש"ת מ' אברהם דוד מרבינו שליט"א אור תורתו זורח דק"ק מיראפאל. האיר מול פני מכתבו עם שאלתו בעת אשר טרדות כתרוני וסבבוני בהקפת כל הראש, כי ביום ועש"ק הבע"ל נקבע פה יום הבחירה לשלוחי העם לבית המועצה אשר בעיר המלוכה ספ"ב, והטרדות מרובים מההכנות עכ"ז הנני להשיב בקצרה על שאלתו לשיטת המג"א והח"י בסי' תמ"ו דהמוצא חמץ בתוך זמן איסורו דחייב לברך דלא כהרב אליהו רבא ודעימי' שסוברים שאין לברך דהברכה שברך על הבדיקה הולך על כל זמן שיבער חמץ ולא הוי הפסק כמו שאין הפסק בין הברכה להביעור של מחר דער"פ, ומה לי הפסק קטן או גדול איך הוא הדין להמג"א והח"י אם שכח לבער החמץ שמצא בשעת הבדיקה ונזכר לאחר זמן איסורו אם לברך לדעתם או לא, והנה עלה ע"ד בתחילה וגם למדן א' החזיק בזה שחייב לברך כיון שהברכה שברך בעת הבדיקה הי' על אופן שיבער החמץ קודם ז"א וכשיבוא זמן הפסח לא ימצא שום חמץ שיעבור עליה וכשלא ביער ובא ז"א כבר עבר על ב"י וא"כ שוב הברכה לבטלה ונתבטל הברכה, ושוב חייב לברך, אבל אחר שובי נחמתי כי לפי מה שהסביר לנו הרב עיר וקדיש בש"ע הרב ז"ל סי' תמ"ו נראה להדיא כיון שעדיין לא נגמר המצוה של הבדיקה שברך עלי' אין לברך והוי גמר הבדיקה שכבר ברך עלי' וכו' עכת"ד, הנה לכאור' רציתי לומר דעל זה כיון במג"א סי' תל"ה סק"ב שכ' ואם מצא חמץ בביתו צ"ע אם יברך עליו כיון שבטלו קודם פסח וכבר קיים תקנת חכמים בבדיקה עכ"ל, היינו באופן כזה דנשאר החמץ אחר הבדיקה, ולא ביערו ומצא החמץ לאחר ז"א, דאם הי' כונת המג"א שמצא חמץ אחר בפסח, ואת החמץ שבדק ביער בע"פ, א"כ למה הניח המג"א כאן דין זה בצ"ע, ולקמן סי' תמ"ו סק"א כתב בפשיטות דיברך בזה וכמו שהעירו בח"י ובשאר מפורשי הש"ע, וגם יש לדקדק מה דלקמן סי' תמ"ו כו' המג"א אע"פ שכבר ביטל, וכאן בסי' חל"ה כ' שני דברים היינו שכבר ביטל וקיים תק"ח בבדיקה משמע לכאור' דבסי' תל"ה מיירי שקיים ביטול ובדיקה באותו חמץ עצמו שמצא עתה בפסח אבל קשה ללמוד כונה זאת בדברי רבינו המג"א ז"ל נגד כל המפורשים שהבינו פשוט בדבריו דבסי' תל"ה ובסי' תמ"ו לדבר א' כיון, לכן נ"ל דפשוט הוא דחייב לברך גם באופן שאלתו, ולכך באמת לא דיברו מזה לרוב פשיטותו, כיון דהדבר הוא כ"ש וק"ו, ומה באם מצא חמץ בפסח שהי' חמץ שאינו ידוע לו, ומהני ביטול לכ"ע, עכ"ז פסקו במג"א וח"י דיברך אע"ג דמדאורייתא כבר יצא בביטול, מ"מ צריך לברך כמו בשאר מצות דרבנן, מכש"כ באם שכח לבער החמץ שבדק, דדעת הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' חמץ ומצה דבחמץ הידוע לו לא מהני ביטול וכן דעת הכלבו [עיין דגן שמים דט"ו ע"ב והלאה ובדט"ז ע"א שורה ט"ז ונ"ב לפי"ז נסתר מש"כ בשו"ת זכרון יצחק סי' ל"ז אליבא דר' יוסי], ומה גם דהביטול לא הי' כלל על החמץ שמצא בבדיקה רק על החמץ דלא חזיתי' ודלא ביערתיה, אבל את החמץ שמצא בבדיקה איננו מבטל כלל ועיין במג"א סי' תל"ד סק"ה שכ' מהרמב"ם פ"ג מהחו"מ אם מצא חמץ שהי' דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא ביערו ה"ז עובר על לא יראה שהרי לא ביער ולא ביטל ע"ש: ועיין מפורש בהרא"ש ז"ל פסחים פ"ק סי' ט' דבפת שיבטל בלילה הוא