בית יחזקאל (מיכלסון) קצט

עי"ז אי אפשר לר"מ לאכול בשר שמא שלט בבהמה זו חולי זו וא"א למבדקה אבל משום מיעוט דדריסה גופה ל"ש לומר שא"א לאכול בשר, שהרי אפשר לאכול בשר מבהמה שידוע שלא נדרסה מעולם כגון שנולדה אצלו ברפת במקום שאין דורס מצוי והוא שומרה מעולם או שקשרה ברגלי מטתו ועכ"פ אפשר ע"י שום עצה עכת"ד הנה יפה כיון, וגם אני מאז מעולם כשלמדתי דברי המהרש"א ז"ל דקדקתי כן עד שמצאתי בס' תפארת יעקב לחולין שם מהגאון מווארשא זצ"ל שכתב כן וז"ל ומה שתירצו דיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה כוונתם דלדרוסה עצמה פשיטא דטובא משכחת לה שהיה אוכל בהמה שידע שלא נדרסה וודאי שהשגיח עליה משנולדה עד שנשחטה לזה הוצרכו לומר שיש שום חולי שמאדים עכ"ל: והנה שם בתפא"י תירץ עוד דבכה"ג שהיה לה חזקה מבוררת מודה ר"מ דאזלינן בתר חזקה והרי כשנולדה לא היתה דרוסה וודאית עכ"ל איברא דכ"כ הפ"י כתובות דע"ו ע"ב בד"ה בגמ' מיתיבי וכו' דדרוסה איכא חזקה מבוררת דודאי לא נדרסה קודם שנולד עיי"ש וכ"כ הפרמ"ג יו"ד סי' נ"ז דיש לבהמה חזקה ברורה שלא נדרסה כיון. דבשעה שנולדה לא היתה דרוסה, וכיון דיש לבהמה חזקת היתר המסייע לרוב, גם ר"מ סובר דלא חיישינן למעוטא והוי כמעוטא דמעוטא כש"ס יבמות דף קי"ט ובש"ס גיטין דף ב' ע"ב ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ובתוס' שם והוי כמו מיעוטא דמיעוטא דלא חיישי' אפי' לר"מ ע"ש, אבל ראיתי בכו"פ יו"ד סי' נ' סק"א שכ' דאין בדריסה חזקה מבוררת ע"ש ומה גם לפי שחפץ הגאון רבינו פייוויש ז"ל לחדש דאם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה דטיפת הדריסה מזיק גם לולד דעובר ירך אמו לענין זה הובא בטו"ז יו"ד סי' ע"ט סק"ה ועיין בזה בשו"ת בית יעקב סי' ח' ובשו"ת שבות יעקב ת"א סי' נ"ד, א"כ שב אין חזקה מבוררת דשמא נדרסה במעי אמה ועיין בס' דברי מרדכי על הס' יאיר נתיב דף י"ד ע"ב ובס' מלא הרועים: ולענ"ד לתרץ דהנה איתא בש"ס כתובות דף ט"ז ע"א וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי לא אתי עדים מאי הוי וכ' שם בתוס' דלרב פריך דסובר הולכין בממון אחר הרוב וכו' ולענ"ד י"ל דגם לשמואל פריך דהא מבואר בש"ס בכורות דף כ' דברובא דתליא במעשה לא אזלינן בתר רוב, כן יש לומר לשמואל דאזלינן בתר מיעוט היינו דווקא במיעוט דלא תלי' במעשה, אבל במיעוט דתלי' במעשה, הולכין אחר הרוב דלא תלי' במעשה, וא"כ באשה שאומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך א"כ המיעוט דאלמנה נשאתיך תלי' במעשה דנשואין של האשה מקודם לבעלה הראשון, שפיר אזלינן בתר רוב גם לשמואל, וממילא מיושב קושי' המהרש"א דדוקא אם הרוב והמיעוט שוים ששניהם לא תלי' במעשה פליגי ר"מ ורבנן, דלר"מ חיישינן למיעוטא ולרבנן אזלינן בתר רובא אבל כשהרוב לא תלי' במעשה, והמיעוט תלי' במעשה, היינו דמיעוט בהמות נעשה בהם דרוסה אף ר"מ סובר דלא חיישינן למיעוטא, דלא עדיף מהא דלרבנן לא אזלינן בתר רובא בכגון דא דתלי' במעשה, לכך הוצרכו התוס' לומר שיש חולי שמאדים כמו דריסה שבא ממילא ולא ע"י מעשה והוי מיעוט דלא תלי' במעשה וחיישינן לר"מ והבן: אגב אתן לפניו מה שאמרתי, בחולין דף נ"ג בתוס' ד"ה ספק שונרא וכו' וא"ת א"כ לשני התם דאיערוב נקובת קוץ בדרוסת חתול ובגדיים וטלאים וכו' ולענ"ד ליישב דהנה הכו"פ סי' נ"ז סק"ו כ שה ב"ס זבחים דף ע"ד ע"ב דקאמר כו כ ינאי לא אמרי דמהכ"ת יאמר ר"ל כר' ינאי מה לי נפולה ומה לי דרוסה, בנפולה א"צ לכלים ובדרוסה צ"ל דכולהו