בית יחזקאל (מיכלסון) קצח

יו"ד סי' קכ"ז האומר לחבירו נתנסך יינך אם בידו נאמן אף דאסור לפגל ולנסך ועיין זבחים דכ"ט ע"ב וכן שם בגיטין באזכרות שבו לא כתבתי לשמן וכ' הריטב"א שם דאי הוי ביד סופר בידו למחוק האזכרות וכו' עיי"ש אף דיעשה איסור וכן בשבת דקל"א ע"ב הואיל ובידו להפקירן אף דאסור להפקיר בשבת עיין או"ח סי' ש"ו [ועיין במג"א סי' י"ג בזה] וכן בש"ס מנחות דס"ז ע"ב אפשר דאפי לה פחות מה' רבעים קמח ועוד אף דאסור לכתחלה לאפות פחות משיעור עיין יו"ד שכ"ד סעי' י"ד ועיין בתוס' ישנים קדושין דס"ד ע"ב ד"ה רבי דאע"ג דאסור לגרש בגט ישן מ"מ כיון דבדיעבד מהני חשוב בידו, שוב ראיתי לידי"נ הרב ממאקווי נ"י שהאריך בכלל זה דבידו במקום איסורא בס' חבלים בנעימים סוגיא י"ד ולא הביא כל הנ"ל עכ"פ לפימש"כ הכל ניחא דרק בנראה ונדחה מיקרי אינו בידו במקום איסור: ומה גם די"ל דהא דכ' התוס' זבחים דלא מיקרי בידו כיון דאיכא איסור היינו איסור לאו, אבל לשחרר עבדו דכ' הר"ן ז"ל בגיטין דל"ח ע"א דמשמע דלאו עשה גמור הוא וכו' ואי עשה גמור הוא היכי דחינן עשה שבחורה משום האי מצוה ויש מתרצים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו וכו' עיי"ש ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ט כ' בשם הריטב"א והר"ן דהוי רק דרבנן, והריטב"א מגילה דכ"ח כ' בשם מורו דאינו אף דרבנן רק מדת חסידות א"כ ממ"נ ניחא אי לא הוי עשה גמור ממילא הוי בידו, ואי דהוי עשה גמור רק דמותר במקום מצוה משום דלצורך עצמו ליכא איסור, א"כ גם בהנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי וכו' דלא הוי בתורת חנינה רק לצורך עצמו שוב ליכא איסור והוי שפיר בידו ופשוט ועיין בקצה"ח סי' א' סק"ח שהקשה בב"ק דע"ה במעשה דר"ג וטבי עבדו דא"ל ר"י אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים וקשה למה אין ר"ג נאמן במגו דאי בעי משחרר ליה וכמו שאמרו הבעל שאמר גרשתי אח אשתי נאמן דבידו לגרשה וכן גבי עבד נאמן לומר עשיתי עבדי בן חורין ואי משום דמשחרר עבדו עובר בעשה לא הפסיד המגו עיי"ש מה שתי' וכוונתו כמש"כ דבשיחרר הוי דבר שבידו כנ"ל: גם יש ליישב לפימש"כ הריב"ם בתוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה אימור דמתני' דהאומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאשתחרר לר"מ מיירי בחצי' עבד וחצי' בן חורין ושפחה נמי מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין עיי"ש א"כ גם כאן בהנותן פרוטה לשפחתו וכו' מיירי ג"כ בחציה שפחה וחציה ב"ח ונודע דעת הרשב"א בחי' לשבח דף ד' דבחצי ב"ח לית בי' משום לעולם בהם תעבודו וכבר כתבתי בזה בקונטריסי דברי השירה בסו"ס שירת ישראל אות ה': ידידו סימן כה בשם ה' א' פנחס תרס"ו פלונסק. לכבוד החו"ב מ' שמעון מנחם מענדיל בק"ק גאוורטשוב. ואשר הציע לפני מה שאמר לתרץ קושי' המהרש"א ז"ל חולין דכ"ח ע"ב בתוס' ד"ה אתא וכו' והר"ר אלחנן הקשה וכו' ונ"ל שיש שום חולי שיאדים וכו' והקשה המהרש"א ז"ל ל"ל למימר הכי, הא למעוטא דרוסה גופה איכא למיחש וכו' וע"ז כ' כ"ח ואיני מבין דשפיר הוצרכו תוס' לכתוב שיש חולי שיאדים כמו דריסה