בית יחזקאל (מיכלסון) קצז

ל"ד דהיכי דהאיסור מעכב לא הוי בידו א"כ ה"נ לא הוי בידו דמעכב האיסור דלעולם בהם תעבודו עכת"ד הנה ראיתי שהעיר בזה הגאון ר' דוד לוריא בהגהותיו לקידושין שם שכ' וז"ל אלא מעתה וכו' לאחר שאשתחרריך וכו' משמע דחשיב ליה בידו אע"ג דעבר בעשה אי משחררה, מ"מ חשבינן ליה כידו וכן לקמן דף ס"ד ע"א בידו להשיאה לממזר וכו' עיי"ש ובאמת מבואר כדבריו דבמקום שיש איסור ג"כ חשוב בידו בצלח פסחים דף צ"ז ע"ב שכ' וז"ל והא דלא אמרינן בכל הקרבנות כשיקדישם בחול ושהה עד אחר השבת שיודחו שהרי בשבת נדחו מלהקריב ואין לומר דשבת לא מקרי דיחוי כיון דיהי' ראוים למחר דהרי בשבת לא חזי לשו' דבר והוה דיחוי אף שיהי' חזי לאחר זמן ואין לומר דראוי לקרבן ציבור לתמידין ומוספין דתינח זכרים בני שנה אבל נקבות או פרים או אילים כול' יפסלו כשעבר עליהם השבת וכן חטאת שהוא פסול שלא לשמו ולא חזי בשבת לשום דבר נימא דנדחה כשעבר עליו השבת, וצריך לומר דשבת לאו מחוסר זמן מיקרי שהרי אם עבר והקריב אף שחילל שבת הקרבן כשר וכדמשני בירושלמי גבי חגיגה בפרק אלו דברים שהקשה על פסוק לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט אר"א כשחל י"ד בשבת ר' יונה בעי אם חל בשבת אין חגיגה באה עמו אמר ר"ח אלו עבר והקריב שמא אינו כשר וכן בביצה ד"כ אם זרק הורצה וכו' עיי"ש, ואשר הביא כבודו מתוס' זבחים הנ"ל, הא באמת מבואר בתוס' ע"ז דף מ"ז ע"א ד"ה אשירה דגבי הדס מיקרי בידו כיון דבידו למעט וכ"כ בתוס' סוכה דף ל"ב ע"א וז"ל וא"ת תיפשוט דאין דחוי ממתניתין דענביו מרובין מעליו ואם מיעטן כשר ואין ממעטין בי"ט ואמר בגמ' הא עבר ולקטן כשר היכא דאשחור מאתמול דלא פסלינן ענביו מרובות אלא בשחורות אבל ירקות לא וכי אשחור מאתמול דחוי מעיקרא בתחלת יו"ט לא הוי דחוי אלמא אין דחוי אצל מצות וי"ל דשאני התם דבידו לתקן דנהי דאסור למעט מ"מ בידו למעט עכ"ל וכן כתב בתוס' סוכה דל"ג ע"א ד"ה נקטם, ולא הוי סתירה לתוס' זבחים דכבר כתב בחי' חתם סופר לפ' לולב הגזול דל"ג ע"א ד"ה ועלתה וכו' כ' תוס' דלא פשיט מאשחור בי"ט משום דהתם בידו וכו' ומיהו לא לגמרי דמי להאי דינא וכו' פי' דכל שבידו ממש מכשירי' אפי' נראה ונדחה אך הכא אסור למעט אלא אם ירצה לעבור ולמעט ולענין דיחוי מעיקרא מכשירים אבל לא לענין נראה ונדחה ובזבחים ל"ד ע"ב כ' תוס' דאשחור לא הוה בידו היינו אשחור בי"ט דנראה ונדחה לענין זה הוה אינו בידו כיון דאסור ללוקטן הוה כמו אינו בידו לענין נראה ונדחה, אבל אשחור בעי"ט דהוה דיחוי קיל דיחוי מעיקרא לענין זה הוה אפשר ללוקטן כבידו אע"ג דהוא באיסור עיי"ש, עכ"פ לענין דידן הוי בידו אף דאיכא איסורא: ויש לדבר בזה בענין אי הוי בידו במקום דאיכא איסורא במה שנסתפק המשל"מ פ"ג מה' יבום בהא דהאומר יש לי בנים נאמן הואיל ובידו לגרשה, מה דינא באונס ומוש"ר דאין בידו לגרשה בע"כ מטעם איסורא עיי"ש ועיין בש"ס יבמות דצ"ב ע"ב למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק דמקשה הגמ' מהאומר לאשה לאחר שיחלוץ לך יבמיך דאינה מקודשת ומוקי לה כר"ע דסובר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והלא אפילו למ"ד קידושין תופסין בח"ל איכא איסור לקדש יבמה לשוק כדאיתא בתוס' יבמות דמ"ט ולא הוי בידו א"ו כיון דבדיעבד הוי קידושין מיקרי בידו וכ"מ בבכורות דל"ו ע"ב דהכל נאמנים על מומי מעשר מ"ט דאי בעי שדי בי' מומא בכולא עדרי' אע"ג דאיכא איסורא להפקיע ממצות מעשר כדאיתא בבכורות ד"ג, וכן בגיטין דנ"ד ע"ב היה עושה עמו בטהרות וכו' וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן וכו' א"ר כל שבידו נאמן וכן בש"ע