בית יחזקאל (מיכלסון) קצו

ראובן ועבר לכם כל חלוץ והיינו שכ' גט כריתות, ולא במלחמת כל ישראל אכן י"ל בהקדם מש"כ הגאון מהרי"ש אבד"ק לבוב בס' דברי שאול פ' מטות דלכאור' כתיבת גט כריתות היה מסיר הבטחון אשר ד' יהי' בעזרם ולכן חידש שם דדוקא כל היוצא למלחמת בית דוד דאמרו בש"ס סוטה דמלחמת דוד דלהרווחה נקרא מלחמת הרשות ולכך לא סמכו על הנס כיון דלא הוי שומר מצוה שלא ידעו רע דהיה להרווחה ולא היו מובטחין כל כך שלא יפול מהם אחד ולכך כתבו גט כריתות אבל במלחמת יהושע לכבש הוי דבר שבחובה לא הי' צריכין לכתוב גט כריתות ועיין בסוטה דף מ"ד דה"מ למלחמת הרשות אבל מלחמת מצוה הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו, ומביא ראי' לזה מהא דיליף בש"ס שבת דף נ"ה דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו מהא דאמר ישי ואת ערובתם תקח ודרשו דקאי על הגט ותמוה דא"כ למה לא כתבו הגט בעודם בביתם בצאתם למלחמה ורש"י הרגיש שם בזה וכ' שכתבו בצאתם או במלחמה ואינו במשמע ועיין ח"א שהאריך בזה, ולפמש"כ י"ל דבאמת זה היה מלחמת חובה דהפלשתים נאספו עליהם ולא היו צריכין לגט כריתות, אבל אח"כ כשיצא גלית ואמר למה תלחמו תנו לי איש אחד ונלחמה יחד וזה היה ארבעים יום רצופים ושוב לא היה נחוץ שיהיו כולם שם רק אדם אחד מכל ישראל ושוב שפיר שלח ישי שיתנו גט כריתות עיי"ש וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"ג סי' ל"ו ובאמת כ' זקיני בפנים יפות שם עוד לתרץ הא דדוד הי' יוצא למלחמה אחר שארש את בת שאול משום דכל מלחמות עם פלשתים היתה מלחמת חובה אע"ג דאיתא בסוטה דף למ"ד דלא ליתו עלייהו לא הוי מלחמות חובה מ"מ פלשתים שאני כיון שארץ פלשתים הי' מא"י כמו שמצינו גבי יצחק שאמר הקב"ה גור בארץ הזאת כפירש"י שם שלא יצא לח"ל א"כ הוי כמו מלחמת יהושע עכל"ק, ולפי"ז י"ל דכלל ישראל שהלכו לכבש במלחמת יהושע לש"ש ולשם מלחמת מצוה שפיר לא הוצרכו לכתוב גט כריתות, אבל בני גד ובני ראובן אשר מגנה אותם המדרש רבה מטות פכ"ב וז"ל ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד הלכה שלשה מתנות נבראו בעולם וכו', אימתי בזמן שהן מתנות שמים וכו' אבל גבורתו ועשרו של ב"ו אינו כלום וכו' שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם, וכן את מוצא בב"ג וב"ר שהי' עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל לפיכך גלו תחלה מכל השבטים וכו' ומי גרם להם על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם וכו' עיי"ש ובש"ס קידושין דס"א ע"א רחב"ג אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו וברש"י שם ד"ה ר"ח וכו' שאלמלא כן שכפלו יש במשמע שאם לא יעברו אף בארץ כנען וכו' שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה שאלמלא ובד"ה אי א"כ י"ל דהליכתם למלחמה היה שלא לש"ש ועמלק"פ חלקם בעבר הירדן ושנתנו עיניהם בממון והי' קצין בארץ ישראל לכן לא יכלו לסמוך ולבטוח א"ע על הנס והוצרכו לכתוב גט כריתות כמו במלחמת דוד שהיה להרווחה בעלמא להרויח חלקם בחוץ לארץ, ושפיר מיושב הא דמרומז דוקא בבעה"ט הא דגט כריתות גבי ב"ג וב"ר ולא במלחמות שאר שבטי ישראל שהלכו לשם מצוה, וא"כ מיושב שפיר דיליף הגמ' בקידושין מהא דפן ימות במלחמה וכו' דכלל ישראל שלא הוצרכו לכתוב גט כריתות, כיון דהוי במלחמת מצוה כמבואר בסוטה שם דקאי על מ"צ וכנ"ל: ומה שהקשה בש"ס קידושין דס"ב ע"ב: מתקיף לה ר' אבא בר ממל אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחררך ה"נ דהוי קידושין והק' לשיטת התוס' זבחים דף