בית יחזקאל (מיכלסון) קצה

(ל"ב כ"א) וז"ל ועבר לכם כל חלוץ ב' במסורה הכא ואידך חלוץ הנעל והיינו דאמרינן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבום ולא תצטרך לחלוץ על היבם ושמעי' מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד וזהו ועבר לכם כל חלוץ חלוץ הנעל עכ"ל והקשו מש"ס קידושין דף י"ג ע"ב אלא מיתת הבעל מנלן וכו' ולא מדאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה עיי"ש ואי כבעה"ט מה ראי' מכאן דמיתת הבעל, מתיר הא נתן לה גט קודם שיצא למלחמה ולענ"ד דהנה ממה דסיים הקרא ואיש אחר יקחנה משמע דמה שידוה לבו הוא רק ממה שאחר יקח את אשתו אחר מותו, אבל אם כל אדם יהי' אסור באשתו ותשב גלמודה באלמנותה עד יום מותה לא ידוה לבו כ"כ, ואם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר, יקשה אדרבה לא יכתב לה גט כריתות, ותהי' אסורה לכל העולם כשימות בעלה במלחמה, ולמה כשארש אשה ולא לקחה ילך וישוב לביתו וכו' הא יש עצה כנ"ל שלא להתירה לעלמא, א"ו דמיתת הבעל מתיר. ויש להמתיק יותר ולהביא ראי' לזה דאיכא קפידא הוא מה שאחר יקחנה, מהא דכ' זקיני הגה"ק ז"ל בפנים יפות פ' שופטים (כ' ז') וז"ל ומי האיש אשר ארש אשה וכו' צריך להבן הא דכתיב בשמואל א' סי' י"ח ויחן לו שאול את מיכל בתו לאשה וכתיב בתרי' ויצאו שרי פלשתים ויהי מידי צאתם שכל דוד וכו' משמע שהי' יוצא למלחמה לאחר שארש את בת שאול ואין לומר שנשאה וכבר עבר שנה אחר נישואין ז"א חדא דכתיב בשמואל ב' סי"ג אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים משמע דלא היה נישואין כלל ותו לפי משאחז"ל ששאול נתן אשתו לפלטי משום דסבר דמאה ערלות פלשתים הוי פחות משוה פרוטה ואם נשאה הא קיי"ל בכתובות דף ע"ד המקדש אשה בפחות מש"פ ובעל ד"ה צריכה ממנו גט לכאור' היה נראה דמה שיצא דוד למלחמה מפני שהי' מחזיק עצמו כמלך כדאי' בפ"ק דמגילה שרצה להרוג את נבל מדין מורד במלכות ובמלך לא שייך ואיש אחר יקחנה דאסור לישא אשתו של מלך עיי"ש הרי דאם לא היה חשש שאחר יקחנה הותר לו לילך למלחמה כנ"ל, וכן משמע ממה שכ' בגור אריה שופטים (כ' ה') ואם תאמר די בזה שמא ימות במלחמה מאי נפקא מיניה אם אחר יחנכנו ויראה משום שיש אדם בשביל שאחר יקח את שלו חלש דעתו עליו כמו שפירש רש"י ודבר של עגמת נפש הוא ובשביל שחלש דעתו עליו אתרע ליה מזליה ומת במלחמה ודבר זה גורם המיתה ולפיכך תלה הכתוב באיש אחר יחנכנו כי זהו גרמת המיתה עוד כ' שם הגור אריה וז"ל וכן לאשה כי הרבה מקטרגים יש על האדם כשהיה רוצה לזכות בדבר והשטן מקטרג בשעת סכנה ולפיכך אמרה תורה פן ימות ולא יזכה מחמת המקטרגים וכו' ובפ"ק דסוטה אמרינן ארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצא אמר בת פלוני לפלוני וכו' לכך כ"ז שלא גמר הדבר אל ילך במלחמה וכו', ואני שמעתי הקטרוג הוא שמא קודם יצירת הולד נגזר לאחר רק שהוא הקדים ברחמים כדאמרי' במס' מוע"ק על הא מלתא גופה לענין נשואי אשה שמא יקדמנו אחר ברחמים ואז יש מקטרגים עליו שאומרים אלו דברים נחנו לאחר קודם יצירת הולד והוא ירצה בהם וכו' והשתא הוי שפיר לשון ואיש אחר וכו' כלו' אותו איש שנגזר לו אלו דברים קודם יצירת הולד יזכה בשלו שהרי נגזר לו א"נ וכו' שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקח אשתו וכו' ומחמת זה חלשה דעתיה ואתרע מזליה וימותו במלחמה עכ"ל א"כ מבואר דאם מיתת הבעל לא יתירה ולא יקחנה איש אחר ליכא למיחוש כלל שימות הבעל במלחמה, א"כ לא יתן לה גט ולא יתירה לאיש אחר ולא ימות במלחמה א"ו דמיתה מתיר כנ"ל ועיין בשו"ת קנאת פנחס סי' מ"ח: עוד נ"ל ליישב דלכאור' יש לדקדק למה מרומז זאת דוקא לבני גד ולבני