בית יחזקאל (מיכלסון) קצג

שהוא כאצבע ולא יותר אינו אלא דלדול כמ"ש הש"ך וכן הסכים בפלתי עכ"ל א"כ כיון דאם אין בהיתר יותר מכאצבע לא נקרא מעי כלל, א"כ אין סברא לאסור מטעם שישאר הרעי ולא יחזור להמעי העיקר, דהא המעי עם הדלדול הקצר הכל חד, ולא מיקרי שני מעים כלל, ובודאי אין חשש שלא יהי' כח להרעי לצאת, כיון דלא נקרא מקום מיוחד, רק נכלל בהמעי ואורחי' בהכי כנ"ל, א"כ י"ל דזאת גם כונת הר"י בן הרא"ש ז"ל דהרא"ש בפסקיו מיירי שאינו מריק כלל למעים היינו דאין כח הרעי לצאת וסופו לירקב וטריפה, וזה דוקא באם נראה ממש שהוא יתר, היינו שהוא ארוך הרבה יותר מאצבע, דזה בזה תלי' דאם ארוך יותר מאצבע אז אין אורחי' בהכי, והוי יתר ממש, ואז אינו מריק למעים, אבל הרא"ש בתשובה מיירי במקום שחוזר ומריק למעים היינו שאינו יותר מאצבע דאז לא נקרא יתר מעי כלל רק דלדול מגוף המעי ממש וממילא לא נראה ממש שהוא יתר וכעין זה כ' התב"ש שם וז"ל והנלע"ד דלא סתרי הדדי כל דברי הפוסקים רק דס"ל דלא מקרי מעי יתר כ"א כשמשמש כמו שכל הדקין משמשים שנכנס האוכל בתחלתו ועובר בו עד שיוצא בסופו אבל אם נכנס בו וחוזר לאחוריו ויוצא ובא לו דרך כניסתו אין זה מעי כלל עיי"ש וא"כ כיון דאמרנו דאם אינו רק כאצבע ממילא חוזר ויוצא דרך כניסתו, ואם אינו רק כאצבע לא הוי כיתר מעי, שפיר מקרי שאינו נראה כיתר כלל כיון דאורחי' בהכי, ולהיפך שנראה ממש שהוא יתר, היינו אם ארוך יותר מאצבע, וממילא אינו חוזר ומירק למעים, והנה ראיתי בס' דעת תורה סי' מ"ז סק"ב וסקי"א שמצדד להתיר עפ"י דברי הר"י בן הרא"ש ז"ל, אכן לדברינו אין ראי' ואדרבה יש ללמוד מדברי הר"י בן הרא"ש ז"ל להטריף באם ארוך יותר מכאצבע כנ"ל והבן: והשתא דאתית כהכי דאם אינו יותר מכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים וכמש"כ הרא"ש ז"ל כנ"ל, מיושב כל הדקדוקים והקושיות הנ"ל בש"ס חולין בהקדם מה שיש עוד לדקדק בגמ' דקאמר חד אמר הוא דהדרי וערבי דהו"ל לומר חד אמר והוא דהדרי וערבי בוא"ו, אכן לדברינו ניחא דאם הי' קאמר והוא דהדרי וכו' שפיר היה קשה דכיון דלא מפרש למטה ממילא הך כלין עד כאצבע כך הכוונה דהדרי וערבי, והיכי שייך לומר והוא דהדרי וערבי דמשמע דתרי מילי נינהו, וזה דוקא באם היה בגמ' והוא דהדרי וכו' אז משמע דתרי מילי נינהו כמו בכל מקום בש"ס דקאמר והוא, דמשמע דבא לחדש עוד חדשות על הנאמר מקודם, אבל כאן דאין כוונת הגמ' לומר תרי מילי, דהא היינו הך דכלין עד כאצבע דהדרי וערבי, וכונת הגמ' רק לומר, הוא דהדרי וערבי, היינו באם אינן חלוקין אלא בכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים, דהוא הוא דהדרי וערבי היינו גוף המעי עצמו הדרי וערבי עם עצמו, כי לא מיקרי כלל יתר מעי, וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דהוא אינו הדרי וערבי, דכיון דהוא סובר עד כאצבע מלמטה דסמוך לנקב הרעי מתחברין, א"כ הוי פרודין יותר מכאצבע ונראה ממש כשני בני מעים, א"כ לא נוכל לומר דהוא הדרי וערבי היינו לגוף המעי מתערב בינו לבין עצמו, רק נוכל לכנות את זאת ששני בני מעים הדרין ומתערבין מלמטה סמוך לנקב: ולפי"ז מיושב שפיר שיטת רש"י ז"ל ויש נפקותא גדולה בין המ"ד דהדרי וערבי ובין המ"ד דלא הדרי וערבי, דהא אף דגם שניהם סוברים דהדרי וערבי, אבל עיקר פלוגתתם הוי אם מיקרי שני ב"מ, או מעי אחד, דלמ"ד כאצבע מלמעלה וכיון דהפירוד רק כאצבע מקרי מעי אחד א"כ שייך בו לאמור הוא דהדרי וערבי, דהמעי עצמו מתערב לעצמו, ולמ"ד כאצבע מלמטה א"כ הוי הפירוד יותר מאצבע ומקרי שני ב"מ, ואין הוא הדרי וערבי היינו