בית יחזקאל (מיכלסון) קצב

הרא"ש לפסקיו ובתשו' הרא"ש עיקר ההיתר לפי שחוזר ומריק למעים ובהרא"ש בפסקיו מיירי שאינו מריק כלל למעים ושנראה ממש שהוא יתר, ולא כמו שהקשו זקיניי המהרש"ל והב"ח שהבאתי לעיל דהרא"ש סותר א"ע מפסקיו למה שהביא בתשובה דעת הראב"ן ז"ל, ובפרט אחרי שהר"י בן הרא"ש ס"ל כן והוא בודאי הי' בקי בדעת אביו הרא"ש ז"ל (כמ"ש כה"ג הח"מ אע"ז סי' י"ז סקנ"ה דמאחר שכ' הטור להקל במצאו שלם וכו' מסתמא גם כונת הרא"ש הוא כן ובתר רישא גופא אזיל עיי"ש] א"כ יש להבן כונתו שכ' שנראה ממש שהוא יתר, במה נראה ממש שהוא יתר גם יש להבן כונתו בהבדל אם חוזר ומריק למעים או שאינו מריק כלל למעים: לכן י"ל למ"ש בבעל העיטור ערך דקין וז"ל ומאן דמדמי ליה לב' מעיים היכא דלא הדרי ערבי שיהי' לשניהם מקום אחד לבית הרעי טרפה שכיון שאינו מתערב לכרכשתא אין בו כח לצאת והלכך כל פיצול שיצא מהמעים ואינו מתחבר למטה יתר הוא וטרפה עכ"ל ועיין בגידולי הקדש סי' מ"ז אות א' שכ' ביאר דברי הבעל העיטור דכיון שמקום עמידתו בדקין הוי יתר מעי וטרפה וכו' כל כמה דלא הדרי ערבי בסוף קודם יציאת הרעי ולא תימא דוקא כשיש לו מקום בפ"ע לבית הרעי טרפה אבל בעובדא זו הרי היה רק סתום בראשו לזה כתב דמ"מ טרפה דסוף סוף הרי לא הדר ערוב לכרכשא ואע"ג דבמקום שרשו שפכי להדדי מ"מ כיון דלא הדר ערוב לכרכשא קים להו דאין כח להרעי לצאת ממנו כראוי, והוי דומיא דנתהפכו המעים שום היפוך דאמרינן דלא תצא הרעי כראוי וסופן לירקב עי"ז והלכך כל פיצול שיצא מהמעים אף שהוא כענף מהבד דשפכי למטה להדדי וסתום בראשו כיון שאינו מתחבר למטה יתר ושינוי קרינן בי' וטרפה עיי"ש וכן ראיתי בס' תיו יהושע ערך דקין אות נ"ח שכ' בשם הפרי תואר בשם הבעל העיטור דטעם הטריפות ביתר מעי [מלבד הטעם דיתר כנטול דמי] כיון דלא יכול לצאת המאכל כראוי הוי שינוי במעיים ודינו כמו נתהפכו המעיים וסופו לירקב וטריפה עיי"ש א"כ י"ל לטעם הבעל העיטור דאין כת להרעי לצאת זה דוקא באם היתר מעי ארוך הרבה, א"כ אין כת בהרעי אשר בסוף המעי היתר לשוב ולחזור לעיקר המעי, כיון דסוף היתרת רחוק הרבה ממקום שהתחיל להתפצל מעיקר המעי, וישאר הרעי בסוף המעי היתר, וכיון שאין לו מקום לצאת וסופו לירקב וטריפה, אבל אם המעי היתר הוא רק כאצבע א"כ אין חשש שישאר הרעי במעי היתר, דבדרך קצר כזה בודאי יש כת להרעי מהיתר הקצר, לשוב ולחזור ולשפוך לתוך עיקר המעי, וזה תלי' באמת במש"כ הכו"פ דהנסיון מעיד שנמצא לפעמים מן המעי יוצא ענף וסעיפים שאינם גדולים יותר מאצבע ודרך הענף להיות אצבע ואורחי' בהכי, וכ"כ בס' תיו יהושע שם וז"ל ראיתי בס' פרי תואר שהוכית מלשון הפוסקים דדוקא בכה"ג כשנמצא המעי היתר ארוך כמעי שדרכה להיות אז הו"ל יתרת מעי וטריפה, אבל כשהמעי היתר היא דק וקצר כאצבע ואין זה מעי שיספיק לבהמה אי לא הי' אלא היא לבד, בודאי בכה"ג אי סתום בסופו אף שיוצא מהקיבה אצל זה ומופרדים זה מזה כשני מעיים ממש אפילו הכי כשרה דכה"ג לא מיקרי ב' מעיים כיון דהוא קטן וסתום אינו משמש תשמיש המעיים כלל ולא יכול להקרא עליו מעי יתר כלל עיי"ש ובאמת חזינן דהרא"ש ז"ל הקשה על פי' רש"י ז"ל דאם אינן חלוקין אלא בכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים, א"כ מבואר סברת הכו"פ דס"ל להמחבר בש"ע דבגמרא לא נאמר רק ב' מעים טרפה וכאצבע שאינו בכלל מעי כשר וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל סוס"י מ"ז וז"ל. ואף דבתשו' הרא"ש איתא יותר מכאצבע מ"מ המחבר הכריע כן, או דמעט יותר מכאצבע נמי אינו בכלל יתר מעי, ובס"א מיירי שהם ב' מעים גמורים אבל כיון