בית יחזקאל (מיכלסון) קפח

כיון דס"ל דהשנה היא משעה שנולד: וא"כ מיושב דברי הרמב"ם ז"ל ואין שום סתירה מסוגיא דחולין לדבריו. ואדרבה יש ראי' לדבריו משם וימתקו דברי ראב"י מצוף דבש. דלכאורה יש לדקדק בגמ' דאמר וכי תימא מאי נפקא לן מיני'. וקשה להולמו דהול"ל מנלן ששהמ"ש לא יהי' טריפה. ולא לשון מנ"מ. דלשון זה שייך רק בדבר שיש בו איזה נפקותא. משא"כ כאן. אכן להנ"ל ניחא וכך פי' הדברים ראב"י א' אתיא משהמ"ש דרחמנא אמר ולקח שני השעירים וכו' וליחוש דילמא חד מנייהו טריפה וכו' ובאמת פסול דטריפה היא סברא מבחוץ כדברי הרמב"ם מקרא דיעמד חי. וכי תימא מאי נפ"ל מינה כלומר מה נפקא לן מינה דאי ילפותא דילפינן משהמ"ש והלא כבר היתה ילפותא מפרה אדומה דאזלינן ב"ר דאי משום קושי' התוס' דילמא הטעם משום חזקה משום דפרה בת שתי שנים וחזקה שלא נתבררה הוה חזקה. א"כ גם בשהמ"ש ליכא למילף דהא מונין לו שנה משעה שנראה להרצאה וא"כ הוי יותר משנה משעה שנולד ואית לי' חזקה. וע"ז א' דז"א הא אין הגורל קובע וכו' וא"כ קשה קושי' הגמ' דיומא הנ"ל למה לי קרא גבי מחוסר זמן לה' לרבות שהמ"ש תיפוק לי' דאין הגורל וכו' וע"כ מתורץ כנ"ל וממילא מוכח דשעות פוסלות בקדשים וממילא מונין משעה שנולד וממילא בשעיר ליכא חזקה וא"כ נפקא מינה שפיר הא דיליף ראב"י משעיר עכתד"ק זקיני הגאון שר התורה זצ"ל: היוצא מדבריו דמלבד תי' רבינא כגון שהומם יש לתרץ קושי' הגמ' ביומא בשני אופנים דצריך קרא למחוסר זמן בכדי שנדע איסור עברה שנתה בשה"מ. ואי דגם זאת נלמד מהא דאין הגורל קובע כו' ע"ז יש לומר שני אופנים. או באם נאמר דמום כשר בשהמ"ש אז נוכל לומר באופן שהומם אחר שנשחט השעיר לה' דאז חשוב עברה שנתה. כיון דבבעל מום מונין משעה שנולד. או דנובל לתרץ כגון שנעשית עברה שנתה אחר שחיטת השעיר לה' מטעם דשעות פוסלות בקדשים כנ"ל. וזאת תלי' במאי דדרשינן הקרא דיעמד חי עד כמה זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו כנ"ל: וא"כ לפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י ז"ל. דלכאורה קשה בגמ' דאמרינן אף האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. דמשמע פשוט לענין טריפה א"כ כיון דהא דמכפר בחוץ היינו שהמ"ש דפסול בו טריפה אינו איסור מצד עצמו רק שמא יעלה עליו הגורל לה' ואיך נלמד משם איסור למכשיר האמור בחוץ שיפסל בו טריפה. דהא באמת אינו פוסל במכפר כלל אם הי' ידוע לנו שלא יפול עליו הגורל לשם וא"כ איך נוכל למילף מכשיר מזה דנעשה בחוץ ולא שייך בו הך ספק דאיכא במכפר. ומשום קושי' זאת נקיט רש"י ז"ל דכונת הקושי' בגמ' מתניא דבי ר' ישמעאל נפקא היינו לענין מום. דלענין מום פסול בשהמ"ש מצד עצמו. ושפיר נוכל למילף מכשיר ממכפר. וכוונת הגמ' לפי מה שכתבו בתוס' שם ד"ה טריפות על קושית הגמ' טריפות מחיות נפקא אף דקרא דחיות דרשינן מיני' לענין שתין ראשי אברים שלהן וכתבו דלמ"ד טא"ח איכא לאוקמי' אתרוייהו ולמ"ד ט"ח לא מסתברא למעט מיניה טריפה כיון דאיכא לאוקמי אמחוסר אבר ע"ש. וא"כ שפיר מק' הגמ' על מה שאמרו מקודם הניחא למ"ד ט"ח. ושוב הק' הגמ' דבין למ"ד ט"ת היינו אף למ"ד ט"ת נוכל ללמוד הא דבעל מום מתניא דר"י. וממילא נשאר הקרא דחיות על טריפה. דדוקא באם אין לנו קרא על מחוסר אבר אז אין סברא ללמוד תרווייהו מקרא דחיות למ"ד ט"ח. כמש"כ בתוס' הנ"ל. אבל השתא דנוכל לידע הא דמחוסר אבר מחדר"י א"כ שפיר ילפינן טריפה מחיות אף למ"ד ט"ח. וכעין זאת מצאתי, אח"כ בס' לב אריה ובס' שם