בית יחזקאל (מיכלסון) קפז

הגורל שחטו אח השעיר לה' ואח"כ השעיר לעזאזל נעשה בע"מ. וגבי בע"מ מונין משעה שנולד וא"כ נעשה עברה שנתה אחר שחיטת חבירו כיון דשעות פוסלות בקדשים. אבל אם הי' עולה עליו הגורל לה' הי' כשר כיון שהי' בן שנה משעה שנראה להרצאה. רק מחמת שעלה עליו הגורל לעזאזל והומס נעשה ממילא עברה שנתה כנ"ל וא"כ שפיר הוצרך רחמנא לכתוב לה' לרבות שהמ"ש לענין מחו"ז אף דלענין מחו"ז לא הוצרך קרא דת"ל דאין הגורל קובע וכו' אמנם ז"א דהגמ' מק' שפיר לפי האמת דבע"מ פסול בשהמ"ש א"כ גם לעברה שנתה לא צריך קרא. וא"כ מתורץ קושי' העולם דאי לא יכתב הקרא ואשה לא תתנו לבעל מום דפסול. הוי אמרינן דבע"מ כשר. ואי משום קושי' הגמ' על הקרא דמחו"ז אף דיסתור עי"ז תי' דרבינא שתי' כגון שהומם וכו' דהא בע"מ כשר. אכתי נוכל לתרץ כנ"ל. דרק משום דלמסקנא דידעינן דבעל מום פסול איכא קושי' הגמ' אבל אם נימא דבע"מ כשר א"כ ממילא ליתא לקושי' הגמ' דנוכל לתרץ כנ"ל: ועפי"ז מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל. דהנה בחולין שם תי' רבא בר שילא דאתיא מפרה אדומה, וראב"י א' אתיא משהמ"ש. ולכאורה למה חידש ראב"י למילף משהמ"ש. ולא ניחא לי' הילפותא דרבא ב"ש. אכן י"ל משום קושי' התוס' שם די"ל בפרה אדומה משום חזקה דהא פרה בת שתים וטריפה א"ח. וראב"י ל"ל תי' התוס' דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה. אכן אכתי קשה הא גם בשהמ"ש י"ל משום חזקה לפי הגמ' דר"ה דמונין שנה בקדשים משעה שנ' להרצאה א"כ בשעיר איכא ג"כ חזקה דהא משעה שנולד היא בן שנה וז' ימים א"כ אכתי איכא חזקה דטריפה אינה חיה. אמנם איתא (בזבחים דף כ"ה ע"ב) שה חמים זכר בן שנה שיהי' תמים משעת שחיטה עד שעת זריקה. וקא' בגמ' ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה הוא יותר מבן שנה אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים. ונמצא לפי סברא זאת דשעות פוסלות בקדשים ע"כ צריך להיות דמונין שנה משעה שנולד. דאי אמרינן דמונין משעה שנראה להרצאה. א"כ מונין תמיד מיום שמיני שחרית. ולא מצויר בשום אופן שיהי' שעות פוסלות בקדשים. אלא ע"כ דמונין משעה שנולד. ושייך שפיר דשעות פוסלות כגון שנולד באמצע היום ויוכל להיות שעברה שנתה בין שחיטה לזריקה. וא"כ י"ל דראב"י סובר כש"ס זבחים הנ"ל דשעות פוסלות בקדשים וממילא מוכח דמונין משעה שנולד. וא"כ אין כאן חזקה דהא שעיר היא בן שנה. וע"כ משום דאזלינן בתר רוב. אבל מפרה אדומה לא יליף משום קושי' התוס' דדילמא משום חזקה והבן: והנה להוכיח סברא זאת דשעות פוסלות בקדשים יש להוכיח מסוגיא דיומא הנ"ל משום קושי' הגמ' ל"ל קרא למחו"ז ת"ל דאין הגורל קובע וכו'. דעל זה יש ליישב כנ"ל דצריך קרא למחוסר זמן בכדי שנדע דעברה שנתה פסול בשהמ"ש. ואי נימא כנ"ל דגם זאת ידעינן מהא דאין הגורל קובע וכו'. ז"א דיש לומר דמצינו להיות שהמ"ש דעברה שנתה אבל אם יעלה זה השעיר לשם לא יהי' עברה שנתה עפ"י הגמ' זבחים הנ"ל דשעות פוסלות בקדשים. דהנה גבי שהמ"ש כתי' יעמד חי ודרשינן בגמ' יומא עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו. וא"כ נוכל למצוא דכהאי גוונא שכלתה שנתה לאחר שחיטתו של שעיר לה' ואם יעלה עליו הגורל לה' לא יהי' עברה שנתה כלל. רק באותו שעה אחר שחיטת השעיר לה' נעשה עברה שנתה דהא שעות פוסלות בקדשים. וא"כ מיושב קושי' הגמ' היטב. א"כ שפיר מוכח דשעות פוסלות בקדשים וא"כ מוכיח דמונין שנה של קדשים משעה שנולד וא"כ שפיר יליף ראב"י משהמ"ש דאזלי' בתר רוב. דהא ל"ש חזקה כלל