בית יחזקאל (מיכלסון) קפד

צ"ה סק"ח. אבל בקרקע מי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא כהא דקידושין דס"ב ע"ב. ולא הוי בידו להפקירן. ועיין בספרי דגן שמים לפסחים ד"ג. א"כ גם כאן הא דאמרינן לר"א מיגו דאי בעי וכו' היינו בעשיר שיש לו יותר ממאתים זוז מטלטלין דהוי בידו להפקירן. משא"כ בבעל השדה אין לומר שבידו להפקירן דהא בקרקע בעינן ג' ומי יימר וכו' והבן: עוד יש ליישב עפ"י שכתבתי במק"א ליישב קושי' הגר"ד דייטש הנ"ל דלשיטת רש"י ב"מ דף י"ב. הוי הפקר דעת אחרת מקנה. והוי כשלו ואינו ברשותו כמבואר בקצה"ח סי' רע"ג להסביר שיטת רש"י ותוס' ומחלקותם בפסחים דף ד' ע"ב בענין ביטל. וא"כ גבי ציצית פטור משום דהוי כא"ב. אבל בפסח אף אי בעי מפקיר נכסי עכ"ז אכתי אגיד גבי' והוי דא"מ עד דאתי לרשות זוכה והוי כאית לי' קרקע לענין ק"פ. וכן י"ל לענין שלא יהי' עשיר שפיר נוכל לומר דאי בעי מפקיר והוי עני. ואף דאחר ההפקר אכתי חשוב דידי' מ"מ מותר ליטול פיאה כמבואר בפיאה פ"ד בבעה"ב שהי' עובר ממקום למקום מותר ליטול לקט שכחה ופיאה. וכן כאן ע"י המיגו הוי עני באותה שעה. אבל בעה"ב בשדה שלו אף אחר ההפקר מ"מ חשוב השדה שלו. ואי משום דהוי בא"ב והוי עני. זה אינו מתירו דהא גם עני מוזהר לתת פיאה משדה שלו. וכבר תירצתי שיטת רש"י אליבא דר"ש דקונה בלא מתכוין. כיון דלשיטתו הפקר הוי דעת א"מ. ונודע מהרשב"א גיטין ד"כ דבדא"מ קונין בלא מתכוין. והבן: ראיתי לדו"ז הגאון ז"ל בשו"ת עטרת חכמים חחו"מ סי' ו' הובא קושי' על ר"א דזכה לעני. ור"א סובר בש"ס ב"ב דקנ"ו ע"ב דזכין לקטן ואין זכין לגדול וי"ל כעין סברת התוס' ב"מ ד"י אר"י לחלק בין מציאה לתופס לב"ח. משום דאיכא מיגו דזכי וכו' ע"ש. כן י"ל דהא דלא לגדול היינו במתנה דלא שייך מיגו אבל בפיאה ומציאה זכין ופשוט: בש"ס ביצה דף ל"ט ע"ב ואי אמרת בירא דשותפי הוא וכו'. הנה הרמב"ם בפי' המשניות נדרים פ"ה כ' דדברים של עולי בבל כל ישראל שותפין הם ורק משום דחלק של כל אחד מישראל מועט מותרים להנות הנודרים ע"ש. והוא תמוה מאוד מסוגיא שלנו דמתרצינן על ר"נ דסובר בירא דשותפי נינהו ומקשינן מהך משנה דנדרים דמותרין זה בזה וצריכין לאסוקי לכ"ע בירא דעולי בבל הפקרא נינהו ולכן מותרין זה בזה. ולחומר הנושא י"ל בהקדים דברי זקיני במהר"ם לובלין שכ' ואי אמרת בירא דשותפי הוא אמאי מותרים וכו' נראה דהר הבית והלשכות והעזרות פשיטא דהפקירא לכ"ע ומזה לא הקשה ולא פליגי אלא בבור של עולי בבל דא"כ לא משני מידי במאי דקאמר לרחוץ בבור הכי נמי וכו' דהר הבית והלשכות והעזרות מאי איכא למימר ודו"ק עכל"ק. וא"כ אפשר לומר דלהרמב"ם ז"ל היה קשה על האי דהר הבית והלשכות והעזרות כקושי' זקיני המהר"ם מלובלין דע"ז לא שייך תי' הגמ' מר מדידי' קא ממלא וכו' ואי כתי' המהר"ם דבזה הי' פשיטא דהפקירא לכ"ע. א"כ זה עצמו צריך ביאור דלמה הי' פשיטא דהפקירא לכ"ע יותר מבור של אמצע הדרך אליבא דר"נ. הן אמת די"ל לשיטת זקיני המהר"ם דבהר הבית והלשכות וכו' ע"כ מוכרחין אנו לומר דההיתר הוא משום שהפקירם לכל ישראל כפירש"י ז"ל שם. אבל בבור של אמצע הדרך אף אם נאמר דבירא דהפקירא היא א"כ ההיתר פשוט. אכן לר"נ י"ל רבותא יותר ולתרץ אף אם נאמר דבירא דשותפי היא מ"מ איכא סברא להתיר אף אם נאמר דשותפי היא משום דמר מדידי' קא ממלא וכו' והבן. אבל הרמב"ם ז"ל אינו מחלק בין הר הבית וכו' לבור באמצע הדרך רק כ' היתר פשוט בהר הבית וכו'