בית יחזקאל (מיכלסון) קפא

מטעם הנ"ל א"כ ע"כ דכבודו במטה ראשונה ולזה בא לידי טעם זה דכל ענין דכתף ישאו הוא משום דאין משנין ממל"מ ואם יעלו הארון על העגלה של נשיא אחד אז לא יזכה השני ויבאו לידי מחלוקת דאי משנין מפל"פ אז גם הארון הי' יכולין לשנות מעגלת נשיא אחד לעגלת נשיא אחר ולמה שינה דוד מהציוי במדבר כנ"ל ומיושב קושי' מהרש"א דאף דטעה דוד עכ"ז נוכל למילף שפיר דהא אדרבה עיקר הילפותא הוא מבאיזה אופן נצמח הטעות, ויש לדבר מזה הרבה בחולין דכ"ד, לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף משמע דבשילה ובית עולמים לא הי' עבודה בכתף והא דדוד הי' אחר שילה, ועי' רי"ף שם ובס' עטרת זקנים פ' במדבר למהר"ל קאנשיגר והארכתי בזה בתשו': ידידו סימן כא בשם ה' ו' שבט תרס"ט פלונסק. ידידי הרב הגדול מו"ה צבי יהודא הלוי נ"י מאמלאק מיקירי ק"ק קאליש. קבלתי ספרו ומכתבו עם בקשתו לכתוב לו איזה הערות, וטרדותי עתה עצומים וכו', ראיתי מש"כ בדף מ"ג ליישב שיטת רש"י (בב"מ ד"י) בעשאו שליח תופס לב"ח וכו' קנה, עפ"י טעם הפ"י ז"ל דהוי שליח לד"ע, ובכתובות ביימר ב"ח לא ידע שיש עוד בע"ח ודאיכא עבירה, דבריו ישרים, אבל כשאני לעצמי אמרתי בזה בילדותי בתר איפכא ליישב שיטת רש"י ז"ל עפ"י מה שהסביר בפ"י טעם דתלב"ח במשח"ל משום דהוי כשליח לד"ע ועיין בקצה"ח סי' ק"ה סק"א, ובשו"ת ח"ס תאע"ז סי' ק"ו, ובשו"ת רע"א סי' קל"ג, והנה היכי דהשליח לא ידע שיש עבירה אז יש שליח לד"ע, כמבואר בתוס' ב"ק דע"ט (ועיין בתוס' קידושין דמ"ב ע"ב, ובנימוקי ב"ק שם ובסמ"ע חו"מ סי' שמ"ח ובש"ך שם, ובפ"י ב"ק דנ"א) וא"כ י"ל דרש"י סובר דבעשאו שליח מועיל דוקא באם לא ידע השליח שיש עוד בע"ח, ושהוא חב לאחרים אבל בכתובות (דף פ"ד) איתא אמרו לו את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואמר ר"י התופס לב"ת במקום שח"ל לא קנה, דלכאור' יתר לשון, והי' די לומר, ואר"י התופס וכו', ולמה אמרו לו את תופס וכו', וכאשר כן הקשה בשו"ת מהרשד"ם תחו"מ סי' ר"ט ע"ש פירושו, ואנכי אלך בעקבותיו אך באופן אחר, דבזה רמזו לנו חז"ל ששם היה השליח יודע שיש עוד ב"ח ושיש חב לאחרים, וזה אמרם להשליח, את תופס לב"ח במקום שחב לאחרים היינו בעת תפיסתך ידעת שהנך חב לאחרים., וא"כ גם בעשאו שלית לא מועיל דהא הוי שלד"ע כנ"ל: והנה הש"ך סי' ק"ה סק"א תי' דלרש"י בעשאו שליח מועיל דוקא בשליח בשכר. אבל בדיבור' בעלמא לא. ובקרבן נתנאל פ"ק דגיטין השיג עליו מפועל, וסיים בשם רבו הגאון ר"א ברודא ז"ל דהסכים עם הש"ך לדינא ולא מטעמי'. אלא משום דכיון דשכרו אית לי' נמי זכות בהאי תפיסה דבהאי תנאי שכרו אם יתפוס יטול שכרו. ומסתמא התנה עמו מכל מנה שיתפוס יהי' לו שכרו כך וכך ויש לו זכי' בכל מה שיתפוס וכיון דזכי בהאי תפיסה לנפשי' זכי נמי לחברי' ע"ש. ויש להסביר יותר לפי"מ שתי' בתוס' מה דסובר ר"י תופס לב"ח במשל"א לא קנה. ובמגביה מציאה לחבירו קונה חבירו משום דשאני מציאה דאיכא מיגו דזכי לנפשי' ע"ש. וא"כ ר"נ ור"ח דסוברים מגביה מציאה לחבירו לא קנה ומדמין זאת לתופס לב"ח וכו' א"כ ע"כ מיירי בתופס לב"ח במקום דדמי למציאה דאף דיש מיגו דזכי לנפשי' היינו שגם להשליח חייב ויכול לתפוס עבור עצמו עכ"ז לא קנה. וע"ז כ'