בית יחזקאל (מיכלסון) קפ

באם רבים המה בעוה"ר אז בראותם אוכלם ק"פ ישאלו מה העבודה זאת לכם, ולכן תוה"ק אשר נתיבותיה שלום ציותה לנו להשיב בשקט כי הלא רבים המה ושעה משחקת להם, ולו גם בהגש"פ היה נאמר בל"ר רשעים אומרים אז היינו משיבים בשקט ושאנן אכן בהגש"פ קופץ רשע אחד בראש ושואל או מי יתאפק מבלי להקהות שיניו, (ועיין בהקדמתי לשו"ת בית משולם לחו"ז הגה"ק ר' משולם זלמן אשכנזי זי"ע אבד"ק לובלין בכונת משנה ע"ז פ"ב מ"ה השיאו לד"א וכו' כי טובים דודיך מיין ע"ש): והנה אם האדם חושב שכבר השיג הטעם האמיתי יוכל לבוא לידי מכשול ח"ו כי ישנה מהציוי במקום שאין שייכות להטעם אבל באם אדם מאמין שלא הגיע לתכלית הידיעה אז לא יסור מהמצוה כידוע פי' הגראו"ו זי"ע בפי' דברי הש"ס (שבת די"ב) כמה גדולים ד"ח שאמרו לא יקרא לאור הנר והוא עפ"י דאיתא בסנהדרין כ"א מפני מאי לא נכתבו טעמי מצות, מפני דבב' דברים כ' התורה טעם ונכשל בהם וכו' והנה במשנה נאמר סתם לא יקרא בלי נתינת טעם, אבל בברייתא מפורש הטעם שמה יטה לכן חשב ר"י אני אקרא ולא אטה וכשנכשל אמר כמה גדולים ד"ת היינו חכמי המשנה שאמרו לא יקרא לאוה"נ ולא נתנו טעם: נחזור לענינינו דהנה בדברי שאול סוטה שם פי' הא דדוד קרי לחוקים זמירות היינו שהי' מוצא בהם טעם ולא נחשבו לו לחוקים וכעין הא דביצה כ"ד זמירתא תהא ופירש"י אם בשיבוש אם בצדק ע"ש שהאריך ולדברינו ניחא עפ"י דרכו של מהרש"א כי הזמר הוא לפי שעה אבל ד"ת צריכין תמידות והיינו כנ"ל שידע שאף אחר ארבעים זימנין לא בא לתכלית הד"ת וימשמש בתורתו בכל שעה וזה בא לאדם ע"י שיחשוב שעוד לא השיג הטעם ולזה א"ל הקב"ה ד"ח שכ' בהן התעיף עיניך וכפירוש מהרש"א דכתיב לעיל מבינתך חדל שלא ישען על בינתו וידע שלא השיג עוד הטעם ועוד רחוקה הוא ממילא יהי' בתמידות אצלו להשיג יותר ויותר גבוה מעל גבוה וכדרשת חז"ל מה הדד הזה כל עח שהתינוק וכו': ולפי"ז י"ל לדהע"ה שנכשל דוקא בזה הי' מדה כנגד מדה דלכאורה יש להבין מאין בא לדוד טעות זה אשר תשב"ר יודעין אותו הענין הוא מפני שדהע"ה סבר שהטעם שציותה תורה לשאת הארון בכתף הוא משום דבכל כלי המשכן אע"ג שהי' קדושתן שונות זו מזו קדושה חמורה מקדושה מ"מ היו יכולין להחליף כפעם בפעם שעגלה שהוליכה היום כלים שקדושתן קלה הוליכה למחר קדושה חמורה ולא הי' מקום לעורר מדנים אבל הארון הקודש דאסור לשנות וכבודו במטה ראשונה ואם יתננו אותו בפעם הראשון בעגלה אחת שוב אסור לשנותו לעגלה אחרת ויבואו לידי מחלוקת ומטעם זה ציותה התורה בכתף ישאו וכיון שהשיג דהע"ה טעם זה נצמח לו טעות שעתה בהעלו הארון מבית אבינדב שכאן נמצא וכאן היה העגלה החדשה ששגרו פלשתים ששייכה לכל ישראל ולא יהי' שום קנאה ושנאה כאשר הי' יכול להיות במדבר שכל נשיא נדב עגלה אחת לכן עתה מותר להרכיב את הארון בעגלה ואין צורך לשאת בכתף וכעין זה פי' היע"ד מובא בהגהות רצ"ח במ"ק שם אך קצת באופן אחר א"כ שפיר הי' מדה כנ"מ שדהע"ה קרא לחוקים זמירות שחשב שהשיג הטעם לכן נמשך מזה שהתיר כאן לשאת בעגלה אכן כשמת עוזא נתגלה לו טעותו כמבואר לחז"ל שם ידע שאין ציוי השי"ת תלוי' בטעמים וכי צריך להיות בעניני המצות כתשב"ר שאינם יודעים לחדש דבר מדעתם ואז ילך בטח ועתה עולה יפה הא דמנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר וירכיבו היינו שהלימוד אינו מהא דעגלה חדש' די"ל כנ"ל דדוקא התם משום דהי' להם העגלה מפלשתים ולא הוצרכו לפרוק אל עגלה אחרת ועיקר הלימוד הי' באמת ולא נשא בכתף והוא