בית יחזקאל (מיכלסון) קעט

אחרת שלא לצורך אבל מנ"ל דאין משנין מפל"פ במקום הצורך כהך דהכא שמוכרחין לשבור הפתח ונקל היה להם לתתו במטה אחרת קטנה שתצא דרך הפתח, ולענ"ד לפרש ומקודם אפרש דברי חז"ל (סוטה דל"ה) מפני מאי נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות א"ל הקב"ה ד"ח שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו ע"ש ברש"י, ובמהרש"א פירש שהזמר היא בפיו של אדם לפי שעה אבל ד"ת צריכין חמידות שלא ימישו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו, ועד"ז אמרי גמרא גמור זמירתא תהא ומייתי מקרא התעיף וגו' דאיירי בד"ת דכתיב לעיל מבינתך חדל דר"ל על בינתך אל תשען שאי אתה צריך לחזור אחריהן כי התעיף וכו' כי בקל תבוא לידי שכחה עכ"ל, אכן צ"ב דמה תלי' זב"ז דע"י שקרא לד"ת זמירות ור"ל שלא הי' אצלו בתמידות אבל איך יצמח דבר כזה אשר תינוקת שב"ר יודעין אותו, ונ"ל עפ"י דרכו בהקדם מה שפי' בשיטה מקובצת הא דארז"ל ותני מיניה ארבעים זימנין ודמיא כמאן דמנחא בכיסתיה היינו כדבר המונח בכיס אדם מתיירא שמא יאבד וממשמש בכיסו בכל שעה ע"ד שכ' בשלה"ק פ' חקת דתכלית הידיעה אשר לא נידע וכדברי שלמה המע"ה אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממנו והיינו אחר כל החקירה ודרישה בחורה צריך לדעת שלא הגיע לתכליתה וממילא יהגה בה תמיד ואף אחר דתני מיניה אכתי הוה דמיא לי' כדמנח לי' בכיסתיה היינו למשמש בה תמיד דידע שלא ירד לסוף דעת תוה"ק והוא כטמון בכיס ואינו בגלוי רק סודות עמוקות ובכל עת יתגלה לו את אשר לא ידע בארבעים זימנין דתני מיניה, ומה גם בחוקים צריך לדעת שלא הגיע לטעמיה תורה, ואף אם נתגלה לו טעמיה שעוד יש טעמים עמוקים יותר עד אין סוף וכפי' הא דאחכמה והיא רחוקה היינו אחר ההתחכמות ידע שרחוקה ממנו ויש עוד טעמים לפני ולפנים וכעין שפי' הרה"ק ציס"ע רבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע הובא בס' מאו"ש פי' דרז"ל (ר"ה דט"ז) למה תוקעין רחמנא אמר תוקעין היינו אחר כל כוונת התקיעה שישיג בשכלו ידע שלא הגיע עוד לקצה כוונת השי"ת ותוקעין בשביל שרחמנא אמר תק' בלי טעם, ועי' בבני יששכר בחודש תשרי מאמר ג' יום תרועה אות ד', בפי' תגיד ליעקב דבר חוק וכבר נודע ד' הבני יששכר לפ' פרה דצ"א וביותר ביאור בספרי' והיה ברכה די"א ובס' מגיד תעלומה דס"ד בהא דארז"ל ק"ו טרח וכתב לה קרא שיהי' היסוד הדבר מטעם הקרא ולא מצד השכל לבד ושמעתי מהרה"ק ציסו"ע מגור שיחי' פי' דשתויי יין נכנסו למקדש כי יין רומז לטעמי התורה ושהע"ה אמר כי טובים דודיך מיין היינו העושה מצד אהבה אף שאינו מבין הטעם וזה כי טובים דודיך הידידות להש"י יהי' יותר מיינה של תורה ויקיים החוקים אף בלי טעם ובני אהרן נכנסו לעבודתם וחפשו טעמי המצות וזה שתויי יין נכנסו למקדש בהקריבם וגו' אשר לא ציוה אותם היינו שלא נכנסו עם הציוה לבד כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו וציונו כי עיקר העבודה צריך להיות מצד הציוה אף שלא השגנו הטעם (וכבר הארכתי בח"ח לחנוכה בהא דאנו אומרים ולהעבירם "מחקי" רצונך היינו לבקש טעמים על החוקה, ובהיותי אבד"ק קראסניבראד קודם פסח שנת תרנ"ב השבתי בדרך צחות למתחכם ששאל אותי כמלגלג על רז"ל למה בעל הגש"פ כעס על שאלת הרשע להקהות את שיניו ובתורה פ' בא כ' על שאלת הרשע ואמרתם זבח פסח הוא במנוחה והשקט ולהקהות את שינ' מאן דכר שמיה, והשבתי תכ"ד בהקדם קו' המפרשים למה בכל הבנים כחוב בלשון יחיד כי ישאלך בנך, וברשע כ' ל"ר כי יאמרו אליכם בניכם, אכן י"ל פשוט דאם שואל שאלת חכם אף אם הוא א' בעיר לא יירא לשאול כי שאלת חכם הוא שואל לא כן רשע אחד ירא לנפשו לפעור פיו לבלי תק חוקת רק