בית יחזקאל (מיכלסון) קעו

דכל ימיו דאין לוקין משום דהוי להנל"ע אכן ראיתי בחי' חתם סופר גיטין ד"ה לא מצא וכו' שכ' אע"ג דפירש"י לענין אי כופין לאהדורי היינו משום דהשיב לו כל ימיו בעמוד והחזר ע"כ גם בהאיבעי' פי' כן אבל לפענ"ד נ"ל דהי' מסופק אי נימא גם דאינו גט כלל לא משום דעבר אמימרא דרחמנא דיפה כ' פ"י דאין כאן לאו, אך כשם דגט מעושה אינו כורת כלל דבעי' שיהי' מרצונו ה"נ ס"ד צריך שיהי' הגירושין עפ"י תנאי שימצא בה דבר עכ"פ, ואל"ה אינו כורת ולא דמי לח"ש בתוס' תמורה דף ה' ע"א איתקש גט למיתה מה מיתה גומר אף גט גומר עיי"ש דהיינו גט כשר בכל אופניו רק באונס מטעם עבר אמימרא דרחמנא מקשי' גט למיתה, אבל גט מעושה לא נאמר איתקש גט למיתה דהרי אינו גט כלל, וה"נ לפי הס"ד לא ערוה ולא דבר לא יהי' גט כלל ופשיט לי' מאונס וכו' וא"כ מיושב קושי' הפ"י שהקשה הא איצטרך כל ימיו דה"א דלקי עכ"פ משום דעבר אמימרא דרחמנא, ולק"מ דוקא היכי דגירושין גירושין גמורין מדינא רק הכא לא מהני משום דעבר אמימרא דרחמנא בהא בעי' קרא אבל להס"ד דהמגרש בלא דבר איננו גירושין וכל גירושין אונס הכל בלא דבר הוא א"כ לא שייך דעבר אמימרא דרחמנא דחספא בעלמא יהיב בידה ואינו לוקה וא"כ כל ימיו ל"ל אע"כ מדאיצטרך ש"מ בעלמא אין כופין להחזיר עכ"ל וכעין פירושו כ' בשו"ת נוב"י מה"ת תאע"ז סי' קכ"ט וא"כ מיושב דרש"י כ' דאינו לוקה וכו' דהא אדרבה מכאן ראי' דאי עביד עביד ולא הוי כחספא בעלמא וממילא צריך קרא שם באונס דאין לוקה דהא הי' הו"א שילקה דהא עשייתו עשי', אבל אי מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר משום דאין במעשיו כלום א"כ ל"ל לגלויי בהאי הא ממילא ידעינן דאין לוקין דהא אין בגירושין כלום וכחספא בעלמא הוא כנ"ל והבן: **( ט)** בירושלמי הובא בחי' הרשב"א בשמעתין והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו לא תכחול וכו' עד שבא ר"ע ולימד א"כ נמצאת מתגנה על בעלה ומגרשה וכו' זקנים כב"ש ור"ע כב"ה ותמה הרשב"א ז"ל דהול"ל דר"ע לטעמי' דנפשיה קאמר והניחו בצ"ע ולענ"ד עפ"י מש"כ הרב רבי אלחנן בתוס' ד"ה ב"ש דר"ע אתי שפיר כב"ה דאי לאו דאייתר לי' דבר להקדיחה תבשילו לא הוה דריש כי מצא בה בלשון אי נמי עכ"ל והנה במהרש"א שם פי' כוונת הרבי אלחנן משום דאי לאו דבר הוה משמע לי' ערוה דוקא נקט קרא כב"ש ומלת כי בלשון דהא אבל השתא דכתי' דבר להקדיחה תבשילו ולאו דוקא ערוה אלא או ערוה או דבר מסתבר לן למימר דכי מצא נמי בלשון א"נ קאמר עכ"ל ואני בדרך לימודי טרם ראיתי במהרש"א רציתי לפרש פשוט דכונת הרבינו אלחנן דלא הי' עולה על הדעת שחתן תורה רשות לגרש אשה משום שימצא אחרת נאה הימנה דרכיה דרכי נועם, ולכך אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה וכו' משום דכתי' ואהבת לרעך כמוך, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דאין הלכה כר"ע משום דאם מצא אחרת נאה ישא גם אותה ומה לו לגרש זו בע"כ ועיין בש"ס יבמות דס"ו ע"א הנושא אשה על אשתו וכו' לרבא נושא כמה נשים אי מצי למיקם בסיפוקי' עיי"ש, ורק משום דגלי קרא דאפילו משום דבר כל דהוא דהקדיחה תבשילו ואפילו מצאה חן רק משום כעס כ"ש ניתן רשות לגרש בע"כ א"כ הה"נ נפרש כי א"נ וניתן רשות משום מצא אחרת נאה ות"ל מצאתי כי כוונתי בפירוש זה לדברי הח"ס בחי' גיטין עיי"ש וא"כ כיון דבין לפירוש המהרש"א בתוס' ובין לפי' הח"ס כל דברי ר"ע תלוי' בדברי ב"ה שפיר קאמר הירושלמי שם בהא דלא תכחול דהוי רק דבר פרטי דר"ע קאי כב"ה משום דאף כל ענין דמצא אחרת נאה תלוי' בדברי ב"ה כנ"ל והבן: ובכתי"ק עיר מגרש כ' דר"ע כב"ה ומיישב דברי הירושלמי בשני