בית יחזקאל (מיכלסון) קעה

ערות דבר, אבל קושית העולם מיושב שפיר והבן שוב ראיתי בישוע"י אע"ז סי' קי"ט סק"ד ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' פ"ת פ"ט: עוד יש אופן לתרץ הקושי' עפ"י דברי הזכרון שמואל גיטין דף צ' לשיטת בה"ג דלאסור אשה על בעלה צריך כמכחול בשפופרת ולמיקטלה סגי כדרך המנאפים עיי"ש בישוב קושי' הירושלמי, וכן אופן חדש בשו"ת הרי בשמים סי' פ"א: **(ז)** ברש"י ד"ה לא יוכל לשלחה כל ימיו וכו', ואינו לוקה על שילוחו שנתקו הכתוב לעשה של עמוד והחזיר וכו' דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר למה לי לגלויי בהאי עכ"ל הנה קשה מאוד למה מאריך רש"י בלשונו הקדוש דאין לוקה על שילוחו משום להנל"ע דהוא לכאור' שפת יתר לענין מה דפשט רבא לר"פ מאונס ומצאתי שעמד בזה הגאון בעל פני יהושע ולענ"ד בהקדם דברי חי' חמדת שלמה בגיטין ד"צ כ' וזה תוכן דבריו כבר כתבתי במ"א בשו"ת חמדת שלמה חאע"ז סי' פ"ה בסוגיא זז וכו' אך לפ"מ שפי' רש"י דאבעיא דר"פ קאי לענין אם צריך להחזירה ולעולם דגירושין מהני וכו' אך המהר"ם שיף דחה פי' רש"י דמהכ"ת לומר דצריך להחזירה יעיי"ש, וכו' וע"כ מפרש המהרמ"ש דאיבעיא הוא אם מהני הגט ולענ"ד י"ל ראי' לפי' דלכאורה פשיטות רבא תמוה מדגלי רחמנא וכו' הא צריך לכתוב התם כל ימיו דלהוי לאו הנל"ע וכ"ר שהקשה הפ"י וכו' ונ"ל עפיש"כ לעיל בסוגיא דתופס לב"ח דף י"א ליישב קושי' הבית מאיר שהקשה על קושית התוס' בתמורה דלימא נ"מ בנשבע שלא לגרש והקשה הוא הא כ' בתוס' בתמורה שם בתחילת הסוגיא דגירושין איתקש למיתה ואע"מ עיי"ש וכ' ליישב דאליבא דאמת דהוי להנל"ע לא צריכין לבא לההיקש, וא"ל א"כ למה בכהן לוקה ואינו מחזיר נימא דהגירושין לא מהני כלל ולא הוי גרושה כקושי' התוס', די"ל דע"כ לא אמר רבא דכ"מ דארל"ת אעל"מ רק היכא דלא הוי להנל"ע וא"כ הדבר מצד עצמותו אסור רק דצריך להחזירה וא"כ בישראל ודאי מהני דהא יכול להחזירה ולא עבר כלל וע"כ אף בכהן י"ל דמהני כיון דהמעשה גירושין מצד עצמותם אינם מנועים ולא דמיא לאינך דא"ר לא תעביד וכו' ולפי"ז מיושב היטב סוגי' הגמרא דר"פ הקשה לא מצא בה וכו' נימא דלא מהני כפי' מהרמ"ש ומוכח ג"כ דלא ס"ל ההיקש של גירושין למיתה ושוי לי' רבא מדגלי רחמנא באונס דהוי להנל"ע, א"כ חזינן אף בגירש שלא כד"ת אין גוף הגירושין מנועים וע"כ לא אמרינן דלא מהני וה"ה בלא מצא בה לא ערוה ולא דבר ל"א דלא מהני, וכיון דמהני שוב אינו צריך להחזירה כס' מהרמ"ש דמהכ"ת הא עכ"ל, וממילא מיושב דמוכרח רש"י להקדים דאינו לוקה משום דהוי להנל"ע, משום דאל"כ יקשה קושית הפ"י הא צריך קרא דכל ימיו דלהוי להנל"ע, לכך סיים רש"י דאדרבה מכאן ראי' כיון דהוי להנל"ע א"כ אין הדבר מצד עצמותו אסור ואין גוף הגירושין מנועים וא"כ ממילא מהני, וא"כ גם בלא מצא בה לא ערוה ולא דבר ל"א דלא מהני וכיון דמהני שוב אינו צריך להחזירה כנ"ל וזה שכ' רש"י דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר למה לי' לגלויי בהאי היינו אי נימא כאן דלא מהני וממילא צריך להחזירה, גם באונס נודע דצריך להחזירה ולא מהני וממילא נודע דליכא מלקות כקושי' התוס' בכהן למה לוקה נימא דלא מהני, וא"כ ל"ל לגלויי בהאי דניהוי להנל"ע הא ממילא אין מלקות באם לא מהני וכאשר כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר ולא מהני והבן, עוד יש ליישב עפ"י דברי החי' הרי"ם אע"ז סי' קי"ט מחודש ג' בישוב קו' הפ"י ע"ש: **(ח)** עוד י"ל דלכך מביא רש"י הא דאינו לוקה ובהקדם קושית הפ"י איך פשט לי' רבא לר"פ מאונס הא צריך קרא