בית יחזקאל (מיכלסון) קעג

דאי כב"ש מי כתיב ערוה בדבר, דהי' די לנו לדעת גירושין ע"י עדים ברורים וכקושי' הפ"י והבן: **(ד)** בתוס' ד"ה מה להלן וכו' בירושלמי פריך דאמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה וכו' ובס' עיר מגרש חי' קושית הירושלמי די"ל דמשכחת שגירשה ע"י עדים שזנתה וא"כ הוזמו עדים ומיושב גם קושית העולם דצריך קרא לאסור גרושה לכהן דהא כיון שהוזמו עדים א"כ אינה זונה וע"כ אסורה לכהן משום גרושה ולאוסרה שלא יחזירה אחר שנישאת והבן וראיתי בס' חתם סופר חי' מס' גיטין בסוגיא זו (הנדפס מחדש) שכ' בתוס' בשם ירושלמי וז"ל ומו"ח הגאון מ' עקיבא איגר זצ"ל כ' לי בתשובה א' מ"מ משכחת לה דאחר שגירש ונישאת נמצאו זוממים ואיצטרך לא יוכל, והשבתי לו ע"כ הפרשה לא מיירי בהכי דהרי אמרינן בשמעתין לא זכה קוברתו ואי הוזמו עדים וטהורה היא מ"ט קוברתו אע"כ לא הוזמו וכו' עיי"ש וכן מצאתי בכתי"ק הגאון מ' צבי הירש אבד"ק סלאוויטיץ זי"ע המונח תח"י שכ' וז"ל בתוס' וכו' ירושלמי ל"ל קרא לא יוכל בעלה וכו' קשה דלמא מיירי שהוזמו העדים אח"כ נמצא דהי' מותרת לו רק איסורא משום שנשאת לאחר וי"ל עפ"י מה שפירש"י ושנאה האיש האחרון או כי ימות מבשרך הכ' שסופו לשנאתה או שימות אח"כ משום דזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה ואס"ד שהוזמו העדים הרי לא היתה רשעה ואיך כ' בכה"ג לא יוכל וכו' עיי"ש, והנה לפי"ז מיושב רק דברי הירושלמי וקושיותו, דכיון דמשמע דהקרא לא מיירי בהכי ושפיר מקשה, אבל עכ"פ קושית העולם מגרושה לכהן וקושית המהר"ם ברבי שהובא בנודע בשערים אע"ז סי' קי"ט וקושי' דו"ז בנו של הפלאה (מצאתי שהובא גם בשו"ת הרי בשמים סי' פ"א) שהזכרתי למעלה מיושב שפיר באופן זה וכדברי העיר מגרש, אכן מצאתי בס' ישועת יעקב אע"ז סי' קי"ט סק"ג שכ' דלב"ש דאינו רשאי לגרש רק משום ערות דבר כשנתברר אח"כ ששקר העידו העדים הגט בטל וכו' וזה ברור ובזה נתיישב על נכון מה שהקשיתי על הירושלמי בסוף גיטין דהקשה ל"ל קרא דלא יוכל בעלה הראשון וכו' ולכאור' מה קושי' הא איכא נ"מ כגון שנתבאר ששקר העידו עלי' דהיינו זוממים או פסולין בגזלנותא דאין עלי' איסור דמחזיר סוטתו וכו' ובזה א"ש דלב"ש דס"ל דלא יגרש מבלי ע"ד א"כ כשנחבאר אח"כ דשקר העידו א"כ ממילא הגט בטל וג"כ לא שייך איסור משום מחזיר גרושתו ודוק וכו' עיי"ש, והנה לפי דברי הח"ס והגמהר"צ מסלאוויטץ א"כ אין דינו של הגאון ישועת יעקב מוכרת מירושלמי דאף דנאמר דהיא גרושה אף שנתברר אח"כ שלא הי' ע"ד, עכ"ז מקשה הירושלמי שפיר דהא הקרא על כרחך לא מיירי באופן זה שנתברר שהיא כשירה דא"כ האיש האחרון לא הכניס רשעה לתוך ביתו כנ"ל והבן, ועיין לעיל בתשובה בפי' הרשב"א דבהאי לא משתעי קרא, וכן כאן מקשה הירושלמי שפיר משום דבהאי לא משתעי קרא כנ"ל: **(ה)** בגמרא שם א"ל ר"פ לרבא לא מצא בה וכו' מדגלי רחמנא גבי אונס וכו' וראיתי בשו"ת אורי וישעי סי' נ"ט קושי' עפ"י מה דהעלה הטו"ז באו"ת סי' תקכ"ד סק"א לדחות דברי הרש"ל ז"ל וכתב לחלק בין הך דהאשה שנפלו דשם עבדי רבנן תקנתא דלא לזבן הנכסים בשביל טובת האשה ואת"ל שאם מכר מועיל מה הועילו חכמים בתקנתם ודאי כל אחד ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים נתנו יפוי כח להאשה בנכסים אלו ואיהו מפקיע הכח משא"כ במידי שהוא עבירה כהך דהכא ודאי מועיל תקנת חכמים דכל אדם יזהר מלעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר אחד קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימים עכ"ד קדשו עיי"ש וא"כ הכא דילמא בגיטין לא