בית יחזקאל (מיכלסון) קעב

למגרשה מרצונה עכ"ל ולענ"ד דיש ליישב פשוט דהא ב"ש ס"ל כי מצא בה ערות דבר דהא מצא בה ע"ד כמבואר בשמעתין וא"כ כי מצא בה וכו' הוא פי' להנאמר קודם והי' אם לא תמצא חן בעיניו ושוב אין לומר דדבר מיירי במגרשה מדעתה ורצונה לפוטרה מיבום וכדומה דהא ערות דבר קאי על לא תמצא חן והגירושין הוא בע"כ: והנה ברש"י ד"ה וב"ש האי דבר וכ' מפרש דהא קרא דוקא בערוה לחוד איירי וא"כ ערוה בדבר מבעי לי' כלומר ערוה בעדים עכ"ל והנה הקשיתי ומצאתי קצת ממה שדקדקתי בס' עיר מגרש שכ' וז"ל הרואה יפלא מלבד דנעלם כוונת רש"י באריכות הלשון וא"כ ערוה בדבר מבעי' לי' אף גם אינו מובן כיון דאכתי לא אסיק לב"ש גז"ש דבר דבר וכו' ופרכת הש"ס בפשיטות דבר מאי עביד, היינו דלב"ש לא הי' לי' למכתב דבר כלל, ולמה פירש רש"י דהול"ל ערוה בדבר עיי"ש בעיר מגרש ועוד קשה לי דא"כ מאי מתרץ הגמ' לב"ה מי כתיב ערוה בדבר, הלא כבר הי' הקושי' גם לב"ש דהול"ל ערוה בדבר כפירש"י כלומר ערוה בעדים, ועל זה הי' התי' דעל כרחך כתיב ערות דבר ולא ערוה בדבר כדי שיהי' הג"ש דדבר דבר וכפירש"י לענין עדים ברורים משמע דאי הוי כתיב ערוה בדבר הוי ידעינן רק ערוה בעדים היינו עידי כיעור, ולא הוי ידעינן דצריך עדים ברורים וא"כ מאי תירצו ב"ה מי כתיב ערוה בדבר דמשמע כונתם דאם לענין הג"ש הול"ל ערוה בדבר, והיא היפך תי' ב"ש וצריך ביאור ואפשר לומר דזאת לא נוכל להקשות לב"ש דבר ל"ל היינו שלא יכתוב דבר כלל דהא לחומר הנושא י"ל כקושי' עיר מגרש דצריך דבר ואם מגרשה מדעתה ורצונה לכך פירש"י דהא קרא ע"כ דוקא בערוה לחוד איירי היינו אי משום תי' העיר מגרש דאין סברא לחלק הקרא לשני ענינים למדעתה ובע"כ, אי משום שתירצתי דכי מצא בה וכו' הוא פירוש על והי' אם לא תמצא חן וכו' וא"כ ערוה בדבר מבעי לי' דאז נלך בעת ולא נפרש ולחלק דקאי על שני ענינים ושני סיבות לגירושין היינו משום ערוה ומשום דבר, דהא בדבר יהי' פירוש תיבות ערות, אבל כיון דכתי' ערות דבר י"ל כשיטת ב"ה דיש שתי סיבות שיכולין לגרש משום ערוה ומשום דבר, והי' תירץ ב"ש דנאמר דבר לג"ש היינו לעדים ברורים דאי הוי כתי' ערוה בדבר הו"א דוקא עדי כיעור כפירש"י, אבל שיטת ב"ה הוא דמי כתי' ערוה בדבר היינו דאי לעדים ברורים הי' די לנו לכתוב ערוה בדבר כפירש"י ד"ה מי כתיב וכו', ואף דלענין הג"ש מוטב לכתוב דבר בכדי ללמוד דבר דבר מעדים, י"ל דב"ה סוברים כקושית הפ"י ד"ה וב"ש וז"ל דהוי קשיא לי טובא דלמאי דמסקינן ריש פ' האשה רבה ביבמות דבכל האיסורין שבתורה היכא דאיתחזק איסורא בעינן תרי וכן באיתחזק היתירא ולעולם אין ע"א נאמן אלא היכא דלא איתחזק לא היתירא ולא איסורא וא"כ אמאי איצטרך הכא ג"ש דדבר דבר עיי"ש וא"כ י"ל דזאת באמת כונת רש"י ד"ה מי כתי' וכו' דלב"ה גם בלא הג"ש, ואי הוי כתי' רק ערוה בדבר משמע ערוה בעדים ברורים, וכיון דכתי' ערות דבר משמע דתרי מילי נינהו משום ערוה, ומשום דבר דהקדיחה תבשילו, דמשמע דתוה"ק הורה לנו דיש שתי סיבות לגירושין וכצריכתא דעבדי ב"ה דאם נאמר ערות ולא נאמר דבר וכו' כמבואר שם בגמרא, דאי משום ערוה לחוד הול"ל ערוה בדבר, ועדים ברורים ממילא הוי ידעינן דצריכין כנ"ל קושית הפ"י ז"ל, דהא כל תירוצו של הפ"י דצריך ג"ש דאפילו דע"י עדים ברורים מ"מ תינשא לאחר עיי"ש וא"כ זה דוקא לב"ה לשיטתיהו דעבדי צריכותא דאף דיוכל לגרש ע"י דבר, מ"מ אשמעינן ערוה שתנשא לאחר אף ע"י ערוה, ושפיר יש רבותא אף דהערוה הי' ע"י עדים ברורים, אבל ב"ה שפיר מתרצו