בית יחזקאל (מיכלסון) קסט

פ' נערה שותה בעציצו אפי' מוכה שחין א"כ מה דבר ימצא בה אח"כ שיהי' מותר להוציאה הלא אפי' הי' כן בתחלה צריך הי' להכניסה וא"כ כל גירושין דהתם הוה בלא דבר ואפ"ה אצטריך כל ימיו דקאי בעמוד והחזר ש"מ בעלמא מגרש בלא דבר לא קאי בעמוד והחזר עכ"ל וא"כ י"ל דזאת כוונת רש"י ז"ל דקאי לב"ה דאי לב"ש הי' קשה לו לרש"י לפשוט ממוצא שם רע דקדים דהא אין לומר דהו"א אף דאיכא ערות דבר דהא באמת אינו מחזיר, לכך פי' דקאי לב"ה וממילא ניחא דלא פשיט ממוצא ש"ר כנ"ל משום דשם הו"א דקאי באיכא דבר ג"כ מחזיר ופשיט מאונס דלא שייך בזה ענין דבר דהא קי"ל שותה בעציצו אפי' מוכה שחין כנ"ל והוא כפתר ופרח ת"ל ועיין בשו"ת נוב"י מה"ת תאע"ז סי' קכ"ט שפי' דרבא פשט באמת ממוצא שם רע ולא מאונס עיי"ש ע"ד פלפול: ידידו מחו' סימן יט בסוגיא דב"ש וב"ה בגיטין דף צ' ע"א **(א)** במשנה ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה וכו' הנה דודי הגאון ז"ל בחי' בסוף ס' הפלאה הקשה מהא דש"ס ערכין דף כ"ג ע"ב המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידור הנאה וכו' ר"א סבר אדם עושה קנוניא על ההקדש וכו' וקשה הא באמת מבואר בתוס' גיטין ד"צ ע"א קושי' הירושלמי לב"ש דס"ל אסור לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ל"ל קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפוק לי' דאסור להחזיר סוטתו והנה בתוס' סוטה דף ג' ע"א הובא בשם ירושלמי דר"א ס"ל וב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ע"ד א"כ בלא"ה יהי' אסור להחזירה משום מחזיר סוטתו ול"ל שידור הנאה עיי"ש ולענ"ד עפ"י מה שכתב חמי זקיני הגאון מ' ישראל יונה זצ"ל לאנדא אבד"ק קעמפנא בספרו כתי"ק עיר מגרש על מס' גיטין ד"צ וז"ל והמעיין בגי' שלפנינו לב"ש מה להלן בעדים וכו' ותוס' מביאין הגי' מה להלן בעדים ברורים ולענ"ד י"ל לפי הגירסא שלפנינו מה להלן בעדים דגר לב"ש לא בעינן עדים ברורים שזנתה רא עדי כיעור לחוד שנמצא רוק וכו' שיש רגלים שזנתה דמוציאין באין לו בנים וכי דבאין לו בנים ממנה מחויב לגרשה אה יש לו בנים מותר לגרשה וא"כ מיושב ג"ג קושי' ירושלמי דאיצטרך קרא דלא יוכל וצי שאסור להחזירה אחר שנישאת דמחמת ערוה לחוד כיון דליכא עדים שזנתה ודא רק עדי כיעור מותר להחזירה אם יש לו בנים כיון דאין מחויב לגרשה ואפי' אין לו בנים אינו דאורייתא (אחרי כותבי ראיתי בזה בישועת יעקב אע"ז סי' קי"ט סק"א שהביא שיטת הירושלמי להיפך דגם בעידי כיעור מגרשין ומביא שו"ת הרשב"א סי' תקנ"ז) וכן מיושב קושיות הפ"י שם דל"ל קרא דגרושה אסורה לכהן הא לב"ש מגרשין רק ע"י ערות דבר וא"כ הוי בכלל זונה ולהנ"ל ניחא דגם לב"ש מגרשה בעדי כיעור לחוד שאינה אסורה לכהן מדאורייתא רק משום גרושה עכ"ל ושם בעיר מגרש אח"כ כ' חז"ל בד"ה עם בני אדם ס"ד וכו' ז"ל הרא"ש עם בני אדם ס"ד זהו מצוה לגרשה שנא' כי מצא בה ערות ונראה דרא"ש ז"ל מפרש כפירש"י אם רוחצת עם ב"א יש רגלים לדבר וחובה לגרשה והפ' בלשון הרא"ש עם ב"א ס"ד זהו מצוה לגרשה בחמי' זהו חובה לגרשה שנא' כי מצא בה ערות וכו' והיינו דלא בעינן ערוה ודאי שזנתה רק רגלים לדבר וי"ל גם לב"ש דיליף גז"ש דבר וכו' דבעינן עדים ברורים היינו עדי כיעור ורגלים לדבר כמו רוחצת עם ב"א וכו' עיי"ש והנה באמת גם הפני יהושע דף צ' ע"ב