בית יחזקאל (מיכלסון) קסו

דכהנים שפגלו מזידים חייבים מדחייבו בתשלומין ואנן קיי"ל דאינו לוקה ומשלם ובע"כ דמיירי שפיגלו במחשבה לחוד והוי לשאב"מ דאין לוקין, אבל בשמעינן דפיגל בקול הרי קיי"ל דעקימת שפתיו. הוי מעשה ולוקין על הפיגול ופטור מתשלומין וכ"כ בשיטה מקובצת ב"ק דף ה' ע"א וא"כ קשיא הך דכהנים שפגלו במקדש אמאי פיגולן פיגול והאיך מהימנו לומר שחשבו מחשבת פיגול והא אאמע"ר עיי"ש אכן נ"ל לתרץ ויבוא הכל על נכון דהנה מבואר בכתובות דף ע"ב משמשתו נדה אין לה כתובה ופריך שם הגמרא מנא ידעינן וכו' והקשה הראב"ד שם מאי פריך מנא ידעינן הא אפשר שהיא הודה מפי עצמה ששימשה נדה, ותירץ דאינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע, והקשה הרשב"א דהא הכא לא שייך אין אדם מע"ר, כיון דע"י כך היא אובדת כתובתה נאמנת לעולם אע"ג שעשתה עצמה דשוטה דאל"כ אם אחד אומר גנבתי או גזלתי, היאך נאמן הא אאמע"ר, וצ"ל כיון דע"י כך צריך לשלם נאמן ואמאי היא אינה נאמנת והניח בצ"ע (ועיין בזה לדודי זקיני הגאון רב"פ בס' עטרת חכמים ח"ב בחי' קידושין דט"ו.) וא"כ לפי"ז ניחא כיון דהכהנים יש להם חלקם בקרבנות בבשר ואפילו בעולות העור לכהנים ואם אירע פסול בקרבן קודם ההפשט גם העור יוצא לבית השריפה עיין בהרמב"ם, פ"ה מה' מע"ק ולכך כהנים שפיגלו נאמנים ולא שייך בזה אאמע"ר כיון דיפסידו חלקם נאמנים לפסול הקרבן לבעלים ודוק, וא"כ ממילא ניחא דלא נקטו ישראל שפיגל דהא ישראל אין לו חלק בקרבן וא"כ באמת אינו נאמן משום דאאמע"ר וממילא מיושב קושית המשל"מ דאין לפרש ענין הפיגול ששחטו שלא לשמן דהקרבן כשר ועכ"ז ישלמו משום דלא עלו לבעלים, דהא אם יהי' הקרבן כשר א"כ אין הכהנים מפסידים חלקם וממילא אאמע"ר ואינם נאמנים לפסול ולא יתחייבו לשלם דאיך נימא שהמה נאמנים וממילא יתחייבו לשלם, אדרבה נימא דלא פיגלו כלל ואינם חייבין לשלם כנ"ל, ומיושב גם דברי מאור עינינו רש"י ז"ל דנקיט דוקא בכהנים שפיגלו ואופן הפיגול ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשם שלמים דאז הקרבן פסול וא"כ כיון דיפסיד חלקו נאמן, אבל אם הי' מפרש ששחט שלמים לשם חטאת דהקרבן כשר ולא יפסיד חלקו א"כ אינו מהימן דאין אדם מע"ר כנ"ל והבן: קושיות המפורשים בהא דאיבעיא להו אי כהנים שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן הא נוכל לפשוט זאת מהא דילפינן מאיש איש דנכרים נודרים נונ"ד כישראל ואי ש"ד נינהו הא אין שליחות לעכו"ם עיין בס' זכרון צבי מנחם דף ע"ב ע"ב וראיתי בשו"ת מנחת משה חאו"ת סי' א' לידי"נ הגאון שי' שתירץ עפ"י סברת התוס' קידושין דכ"ג דשלוחי דשמיא בודאי הוו ולכך מועיל השליחות בקרבנות עכו"ם מצד שליחות דרחמנא עיי"ש וכבר קדמו בתירוץ זה בחידושי רע"א כתובות דף י"א אכן כבר הבאתי לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דלית לי' כתוס' קידושין וראיתי בס' אוריין תליתאי סי' ע' דף ס"ד ע"א שתי' בסברת המחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"א דבפועל יש שליחות לעכו"ם וכיון דכהנים נוטלים שכרם חלף עבודתם וחלקם בקרבנות א"כ אי נימא שלוחי דידן הוו מ"מ יכולים להקריב קרבנות מן הנכרים עיי"ש: בגמרא שם אמאי פיגולן פיגול פי' הרא"ש הא אא"א דש"ש וראיתי בס' אוריין תליתאי בסי' ע' דף ס"ד ע"ב שהקשה לפי מה דמבואר בחולין דמ"א דבא"ל שותפות בגוי' יכול לאסור דש"ש והרי הכהן המקריב זוכה בחלקו בקרבן ומיקרי א"ל שותפות ולהכי מועיל מחשבת המקריב לפסול הקרבן דבכה"ג אדם אוסר דש"ש ואין לומר דז"א דומה לאית לי' שותפות דהרי אין להכהן חלק זולת אם