בית יחזקאל (מיכלסון) קסד

דאינה ראוי' ה"ה כנחירה ומטעם זה מחייבים בטבח שקלקל משום דהיזק ניכר הי' (כוונתו כסברת הרמב"ן ז"ל הנ"ל) ותי' דמיירי בשאר עבודות כגון זריקה הקטרה דהוי השא"נ עכ"ל וא"כ לשיטת הרמב"ן מיירי אף בפיגול בשחיטה ולשיטת הריטב"א מיירי בפיגול בשאר עבודות, אבל שחיטה הוי היזק ניכר אף בפיגול ודלא כסברת הרמב"ן משום דדבר אחר גרם לה ליפסל כנ"ל: והנה ראיתי בס' אוריין תליתאי סי' ע' לידי"נ ש"ב הגאון ז"ל שהקשה לדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דכ"ג שתי' דהא דפשיטא לר"ה שם דשלוחי דרחמנא הם דמי איכא מידי דאלמ"ע ושלוח מצי משוי דהוא מיירי בעבודה דמקבלה ואילך דאינם כשרים רק בכהן ואלמ"ע, אבל האיבעי בש"ס דנדרים מיירי בעבודת הכשרים בזר כגון שחיטה והפשט ומיקרי מצי עביד ובההיא דקמבעיא אי הוי שלותי דידן או שד"ר עכ"ל והקשה עליו מהא דמוקי הריטב"א הא דכהנים שפגלו דמיירי בשאר עבודות, א"כ מה פריך מהא דכהנים שפגלו א"א שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול והא כיון דע"כ מיירי במפגלו בשאר עבודות, ובהנך עבודות דמקבלה ואילך בודאי שלוחי דשמיא הן מהא דר"ה בקידושין כדברי הרשב"א עיי"ש אכן לדברינו ניחא דהא הרשב"א דמוקי האיבעיא דנדרים בעבודות השחיטה הוא מוקי באמת הא דכהנים שפיגלו דמיירי ג"כ בשחיטה וכמבואר בלשונו שהבאתי לעיל בהא דאינו אוסר במעשה רבה משום דהוי כנוחר ואי משום קושית הריטב"א יתרץ הרשב"א כשיטת הרמב"ן ז"ל דבפיגול אף בשחיטה הוי היזק שא"נ. משום דדבר אחר גרם הפיסול, אכן הרא"ש ז"ל כ' שפיר אמאי פיגולן פיגול הא אין אדם אוסר דש"ש, ואי משום דבמעשה רבה יוכל לאסור, י"ל דהוא סובר כשיטת הריטב"א ז"ל דגם בפיגול הוי היזק ניכר, ועל כרחך מיירי כאן בשאר עבודות כתי' הריטב"א, וא"כ איכא למימר כסברת הס' לבני בנימין שהזכרתי דבשאר עבודות שאינם בעצם הקרבן רק בדם דלא מיקרי מעשה רבה כנ"ל: וממילא מיושב הא דמביא הגמרא מהא דתני עלה שוגגין פטורין דאי מהא דמזידין חייבין לא הי' קשה כלל אמאי פיגולן פיגול דיש לומר משום דע"י מעשה רבה אדם אוסר דש"ש לכך מביא מהא דתני עלה שוגגין פטורין ועל כרחך משום דהוי היזק שא"נ וא"כ ע"כ צריך לומר דמיירי בשאר עבודות, דבשחיטה הוי ניכר בין חיה לשחיטה ואי מיירי בשאר עבודות א"כ לא חשיב מעשה רבה לאסור דש"ש ושפיר קשה אמאי פיגולן פיגול כנ"ל והבן: עוד י"ל הא דמביא הגמרא מהא דתני עלה שוגגין פטורין בהקדם גוף הסברא הנזכרת מס' לבני בנימין דדוקא בשחיטה הוי מעשה רבה ולא בשאר עבודות, והנה הוא כ' שם אות ז' לתרץ שיטת הרא"ש שכ' דאין אדם אוסר דש"ש ולא הוי מעשה רבה משום דמיירי בשאר עבודות וראייתו מהא דש"ס גיטין דנ"ג מסיק הש"ס דמתני' מני רבי יהודא, ובדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד, ובדרבנן לא קניס, ומתניתין דהמטמא והמדמע אתי כוותיה דלא קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד, ובתוס' שם ד"ה בדאורייתא הקשו דבמתניתין תני נמי הכהנים שפגלו מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ואתיא כרבי יהודא הא פיגול הוא דאורייתא ושוגגין נמי לחייבו, ותירצו בתוס' דגם ר' יהודא מודה בכהנים אף דהוה דאורייתא דלא קנסינן שוגג אטו מזיד דאם כן ממנעי ולא עבדי, ולפי המבואר בברכות דף ל"א ע"ב שחיטה בזר כשרה וכן קי"ל בכל הש"ס אם כן על השחיטה בודאי לא שייך הסברא שכתבו ממנעי ולא עבדי, דאף דתנן ביומא דף כ"ה ע"א הפייס השני מי שוחט מי זורק, כבר כתבו מפרשי המשניות דהכהנים היו מחבבין עבודות הקרבנות ולא נתנו לזר