בית יחזקאל (מיכלסון) קסג

נימא דהוי פיגול דרבנן מ"מ קשה אמאי פיגולן פיגול אף מדרבנן נימא לתקוני שדרחיך, ולכן יש לומר דקושי' אחת מתורצת בשני' והר"ן והרא"ש כל אחד לשיטתו אזיל דהנה דעת הלבוש דהא דאדם אוסר דבר ש"ש ע"י מעשה הוא רק מדרבנן (הובא בתבואת שור יו"ד סי' ד' סק"ד ועיין בכו"פ סי' ד' סק"ג ובשו"ת מחו' ידי"נ שי' בשמים ראש סי' כ' ובשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ג ובשו"ת דו"ז משכן שילה סי' ט"ז) וי"ל דכן הוא גם שיטת הרא"ש ז"ל ולכך כ' דממתני' הוי מצי למימר דהוי פיגול מדרבנן, וא"כ לא הי' קשה אמאי פיגולן פיגול דהי' נוכל לומר משום דאדם אוסר דש"ש ע"י מעשה כדברי הר"ן, לכך מביא מהא דתני עלה שוגגין פטורין משמע דהוי פיגול גמור מדאורייתא וא"כ ליכא למימר מצד דאדם אוסר דש"ש ע"י מעשה דהא מצד אדם האוסר דש"ש ע"י מעשה הוי רק מדרבנן וא"כ אמאי פיגולן פיגול נימא לתקוני שדרתיך והבן, אבל הר"ן דסובר דאדם אוסר דש"ש ע"י מעשה מדאורייתא א"כ יש לו תירץ אחר דלכך מביא מהא דתני עלה שוגגין פטורין דאי ממתני' דמזידין חייבין הי' מקום לתרץ משום דאדם אוסר וכו' והבן, עוד אמרתי ע"א בהא דפיגולן פיגול הא רעהו ולא של הקדש ועפ"י תירוצו דאתי' כריה"ג דשלמים קדשים קלים ותי' הפני ארי' שם ומצאתי כל הענין שכוונתי ת"ל לדברי ידי"נ באוריין תליתאי דס"ד ע"ב בסי' ע' והוא דבר נחמד: בגמרא נדרים דל"ו ע"א תנן הכהנים שפיגלו במקדש וכו' הא שוגגין פטורים וכו' אמאי פיגולן פיגול ומקשים הראשונים דלמה מביא הגמרא מהא דתני עלה שוגגין פטורין ולא הקשו מהא דמזידין חייבין ולענ"ד בהקדם מה שפי' הרא"ש קושית הגמרא אמאי פיגולן פיגול הא אין אדם אוסר דבר ש"ש ומקשים הא ע"י מעשה אדם אוסר דש"ש, וראיתי בס' לבני בנימין מערכה כ"ז אות ו' שתי' חז"ל דהנה אף דתפסו הרשב"א והר"ן לדבר פשוט דפיגול הוה מעשה רבה, דזהו רק בשחיטה דעושה מעשה בגוף הקרבן, אבל פשוט דבאינך עבודות קבלה הולכה וזריקה דאינה בעצם הקרבן רק בדם דלא מיקרי מעשה רבה, תדע דהרשב"א אינו מתרץ רק על שחיטה דכתב דהוה כנוחר ומעקר ולא הוי שחיטה דזה לשון קדשו של הרשב"א ז"ל על קושייתו הא אדם אוסר דש"ש ע"י מעשה רבה וחי' דהני מילי בשאר איסורים אבל הכא אי בעי שליחות כשהוא משנה שליחותו לעיוות נמצא דאינו שליח לכך, ולא הוה כשוחט קרבן אלא כנוחר ולא הוי פיגול, וכשר מיהו לא הוה, ואיהו לא קשיא לי' למה אינו כשר רק פיגול קשיא לי', ותירץ זה לא שייך רק בשחיטה ולא באינך עבודות: והנה לכאור' אכתי יקשה דנימא דהוי פיגול משום דאדם אוסר דש"ש במעשה רבה ואי משום סברתו דדוקא בשחיטה הוי מעשה רבה הא נוכל לומר דהמשנה וברייתא מיירי בפיגול בשחיטה, אכן זה אינו דהנה ידוע תי' הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי בהא דטבת אומן שקלקל דחייב משום דהוי היזק ניכר אף דמעשה השהיה או הדרסה אינו ניכר אבל כיון דהבהמה טריפה הוי ניכר זאת בעצמו שמקודם היתה חי ועתה היא שחוטה לפנינו, ובפיגול בשחיטה סובר הרמב"ן דהוי היזק שא"נ משום דגוף השחיטה אינה פוסלת רק דבר אחר גרם לה היינו הפיגול וזאת הוא אינו ניכר (ועיין בקצה"ח סי' ש"ו סק"ט ובתשובתי בשו"ת דברי יעקב סי' ל"ח) עיי"ש וא"כ לשיטת הרמב"ן י"ל דכהנים שפגלו במקדש מיירי אף בשחיטה, דבפיגול אף בשחיטה הוי היזק שא"נ, אכן הריטב"א בגיטין דף נ"ג כ' בהא דכהנים שפגלו במקדש דמזידין חייבין ושוגגין פטורין משום דהוי היזק שא"נ והקשה הריטב"א כהנים שפיגלו האיך קרי לי' השא"נ הרי מעשה קעבדו בשחיטה כיון