בית יחזקאל (מיכלסון) קסב

סימן יז בסוגיא דהני כהנים שלוחי דידן הוו הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו מה' נדרים שהמודר מותר להקריב קרבן המדיר שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן עכ"ל וראיתי בס' זכרון צבי מנחם דף ע"ב ע"ב שהקשה מנ"ל להרמב"ם זה דמדר"ה אינו נשמע רק שהם שלותי דרחמנא ג"כ אמנם יכול להיות שהם ג"כ שלוחי בעל הקרבן וכאיבעיא דנדרים דף ל"ה ע"ב וכמו שפירשו בתוס' קידושין דכ"ג ע"ב וא"כ אסור במודר עיי"ש ולענ"ד דשיטת הרמב"ם הוא דלא כתוס' וראייתו מהא דלכאור' קשה לי לשיטת התוס' אליב' דר"ה דשלוחי דרחמנא בודאי הוי וכל האיבעיא הוא רק אם המה שלותי דידן נמי א"כ מה מקשה הגמרא בנדרים דף ל"ו ע"א מהא דתנן הכהנים שפיגלו במקדש וכו' אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא לי' שליח' שויתיך לתקוני ולא לעוותי וכו' עיי"ש וא"כ אי נימא דכוונת הגמרא שלוחי דידן הוו היינו שלוחי דידן נמי ושלוחי דרחמנא לעולם הוו הכהנים א"כ מאי מקשה הגמרא למה פיגולן פיגול הא י"ל דפיגולן פיגול משום דהוו ג"כ שלוחי דרחמנא, ולשיטת התוס' י"ל דזאת באמת כוונת תירץ הגמרא שאני גבי פיגול דאמר קרא לא יחשב לו מ"מ היינו משום דענין שליחות הכהנים תלי' גם בשליחות דשמיא א"כ יש להם כת לפגל (ומצאתי שכוונתי ת"ל לדברי ס' אוריין תליתאי סי' ט',) אכן להרמב"ם ז"ל לא הי' ניחא לי' לפרש כן ומשום הכא לית לי' סברת התוס' והבן וגם י"ל דלכאור' קשה לשיטת התוס' מהא דיומא די"ט שמקשה הגמרא ממתני' דא"ל לכה"ג אתה שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אנו וכו' על רב הונא דאמר הני כהני שד"ר הוו ואם נימא כשיטת התוס' דגם לר"ה דהם שלותי דרחמנא מ"מ הם ג"כ שלותי דידן א"כ ניחא משנתינו דאמרו ואתה שלוחינו דהא הוו גם שלוחי דידן (ומצאתי קושיתי זאת בס' אוריין תליתאי שם בשם ס' שיח יצחק למס' יומא די"ט) ומשום הקושי' הזאת יצא לו לרבנו הרמב"ם ז"ל דלא כשיטת התוס' ויפרש דהא דאיבעי' להו בנדרים ולא פשטי מר"ה ע"ז יתרץ הרמב"ם כתי' הראשון בתוס' קידושין שם וכן תי' בתוס' נדרים ובהר"ן נדרים דבעי הכא למיפשטא ממתני' או מברייתא והבן: עוד י"ל עפ"י קושית התוס' נדרים דף ל"ה ע"ב (ובש"ס דידן נדפס בדף נ"ב ע"ב) וז"ל ויש להקשות דילמא דאמר כל הרוצה להקריב יבא ויקריב דכה"ג לא מהני ליה ושמא נראה לו דמיירי במודר הנאה בכל כהני וכו' עיי"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם מיירי באופן דאין איסור כגון באומר כל הרוצה להקריב כנ"ל: בגמרא בנדרים דל"ו ע"א תנן הכהנים שפיגלו במקדש וכו' הא שוגגין פטורים וכו', אמאי פיגולן פיגול והקשה הר"ן הא אדם אוסר דש"ש על ידי מעשה ותי' כיון דשוגג הוא לאו אדעתא דנפשי' קעביד שמתכוין הוא לעשות שליחותו ולימא שליח שויתיך לתקוני וכו' עיי"ש אכן הרא"ש שם בגמרא פי' קושיות הגמרא אמאי פיגולן פיגול הא אין אדם אוסר דבר שא"ש ומקשים הא באמת אדם אוסר בעשה בו מעשה וא"כ יוכל הכהן לאסור ע"י מעשה עבודתו, ולענ"ד לתרץ דהנה הר"ן כ' דלכך מביא הגמרא מהא דתני עלה שוגגין פטורין משום דממזיד לא קשה להו אמאי פיגולן פיגול דהא י"ל דאוסר מצד דאדם אוסר דש"ש ע"י מעשה עיי"ש אכן הרא"ש שם תי' משום דבמתניתין דבמזיד הוי אמינא דהוי פיגול דרבנן לכך מביא הגמרא הא דתני עלה שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אלמא דהוי פיגול גמור מדאורייתא עיי"ש והנה לכאו' צריך להבין כוונת הרא"ש הא גם אי