בית יחזקאל (מיכלסון) קס

מאן וכו' כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא וכו' כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וכו' והקשה על המ"ד ביבמות דס"ב היו לו בנים בגיותו ונתגייר דקיים פו"ר והא ב"נ אינו מצווה על פו"ר ובאותה שעה לאו בר תיובא הוא ותירצת דיש לחלק דאכילת מצה מה שאכל כשהי' שוטה אכילה זו כבר הלכה לה משא"כ בהיו לו בנים בגיותו אף שהי' פטור אז מפ"ו מ"מ הם בעולם והבנים בניו הם גם עתה ועפי"ז תירצת קושית הרי"ט אלגזי המובא במנ"ח מצוה א' על הא דש"ע אהע"ז בהוליד ממזר דקיים פ"ו הא הוי מצהב"ע ולהנ"ל מיושב כיון דלא בעי רק שיהי' לו בנים וקיים שפיר אך שנולדו באיסור עכח"ד הנה משמע דכן באמת כונת הטו"א בתירוצו שכ' משום דשבת בעינן והא איכא ויש רבות לדבר בענין זה באם קיים מצוה בזמן שלא הי' בר חיובא, ואח"כ נעשה ב"ח אם יי"ח ועי"ש בר"ה דכ"ח בס' יום תרועה לענין תקיעת שופר אם שמע קודם חצות והיה אז קטן, ואחר חצות הגדיל דצריך לחזור ולתקוע לשי' הפוסקים בש"ך חו"מ רסי' ל"ה ועיין בהגהות רע"א או"ח סי' קפ"ו דנסתפק בקטן שאכל ובירך בהמ"ז וקודם שנתעכל הגדיל די"ל דצריך לחזור ולברך, כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מה"ת לברך א"י לפטור חיובא דאור' או די"ל כיון דבשעת אכילה אינו בר חיובא לא מתחייב מה"ת מעולם וכ' שם דאינו דומה למש"כ בס' חכמת אדם כלל קנ"ז וכ"כ הגאון מליסא בסדה"ח דאם אכל כשהוא אונן ונקבר המת קודם שנתעכל המזון דצריך לברך. דהתם החיוב נמשך מהתחלת אכילה עד אחר העיכול אלא בעידנא דאנינו' פטור מלברך, בזה י"ל דתיכף כשנגמר המצוה מקבורת מתו צריך לעשות מצותו דבהמ"ז, משא"כ בקטן שאכל דגברא בעצמותו אינו ב"ח עי"ש ועיין בהרא"ש סוף מו"ק מה שנחלק עם רבו מהר"ם ז"ל בענין מי שמת אביו והי' קטן באותה שעה ובתוך שלושים נעשה בן י"ג ויום א' אי חייב להתאבל ועיין בטו"א באבני מילואים שם מה שהקשה על הרמב"ם פ"ה מהק"פ ה"ז שכ' דקטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור, והא בראשון לא היה בר חיובא וה"ז דומה לשוטה [ובמקום אחר הארכתי בזה דשאני קטן משוטה משום דזמן ממילא קא אתי כהא דש"ס שבח דף קנ"ג ע"ב קטן אתי לכלל בן דעת ועיין בס' שיבת ציון סי' ד' בהא דשבת שם הובא בס' ברכת משה לשבת שם בענין זה דקטן עדיף מחרש משום דעתיד להתגדל ובזה מיושב קושי' הג"מ יוסף מפוזנא על הר"י ברזילי המובא בשו"ת מהרי"ק שורש למ"ד דחייש לקידושי קטן שקדש לו א' משום זכיה וכ' המשל"מ פ"ו מה' קידושין ה"ג דמשום קידושי תורה אחי עלה עיין בשו"ת נודע ביהודה חאע"ז סי' ס"ד ובמהד"ת סי' ס"ח ועיין שו"ת הר"ן סי' ג' הובא בש"ש ש"א פ"ג לענין זמן ממילא קאתי ועיין בשעה"מ פ"א מה' שקלים שהקשה על הרע"ב דס"ל פחות מבן עשרים אינו חייב לשקול מש"ס ערכין דף ד' דהיאך הוי ס"ד דכהנים הואיל וליתנהו בשקלים ליתנהו בערכין הא פחות מבן עשרים יוכיח דליתא בשקלים וישנו בערכין דהא איש כי יפליא כתי' היינו מבן י"ג דאיקרי איש ומתרץ דקטן כיון דאתא לחיוב שקלים לכשיגיע לבן עשרים גם השתא איתנייהו בשקלים איקרי עי"ש וכזאת איתא בתוס' גיטין דכ"ב ע"ב בד"ה והא שכתבו דקטן חשיב איתנייהו בכריתות הואיל לכשיגדל יהי' בר כריתות עי"ש, ועיין בש"ס פסחים ד"צ ע"ב שימשא ממילא ערבא ובש"ס ב"מ דע"ב ע"א ישראל אתי לכלל שליחות], אכן ראיתי לידי"נ הג' ני' בשו"ת צמח מנחם סי' י"ב שתמה על תי' הטו"א שכ' כיון דעכ"פ איכא שבת, ומשמע דלא כייפינן לי' לקיים פ"ו, ובאמת שבת ופו"ר המה ב' דברים כדמוכח ביבמות דס"ב דרק רבא אליבא אידך דר' נתן לב"ה תולה פו"ר בשבת, כמש"כ בתוס' שם ד"ה הכל, ואף דמצינו שס דס"ל לר' יוחנן דהיו לו בנים