בית יחזקאל (מיכלסון) קנט

מיותר תיבת כל וע"כ כהמדרש, א"כ שפיר ניחא דהגמ' לא מייתי מדכתי' ומרדכי ידע, דבלא זה עדיין קשה הול"ל מהא דומרדכי ידע ונאמר באמת דהיה ברוה"ק דלא כרש"י אבל לפי הנ"ל ההכרח לפרש דבעל החלום אמר לו ומה גם דבגמ' יליף ר"מ מדכתי' ויודע הדבר למרדכי ופירש"י מי גלה לו רוה"ק שרה עליו עכ"ל, ולמה לא נאמר גם שם דבעל החלום אמר לו א"ו דרק כאן ההכרת לפרש כן כנ"ל ופשוט: **(ז)** בש"ס מגילה דט"ז אמר עם הספר וכו', ראיתי מה שכתבת בקונטריסך שמ"ש והבאת קושית המהר"ם שי"ף על רש"י דאמר מתוך המגילה הכתובה לפני', דא"כ אמאי לא פשיט לקמן דפריך אמתני' דקראה ע"פ לא יצא מנה"מ אמר רבא נזכרים וכו' ואתיא זכירה זכירה אמאי לא פשיט לה מהכא וכו', עי"ש. ולע"ד נר' לתרץ דהנה בס' טורי אבן במגילה דף י"ח ע"א כ' בד"ה ממאי דהאי זכירה קריאה היא וכו', וז"ל קשה לי אמאי קאי האי שקלי וטרי' דקאמר וממאי וכו' עיון בעלמא פי' ע"י הרהור בלב מדמייתי עלה לא ס"ד דכתיב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מאי אני מקיים זכור בפה אלמא דעיון בעלמא היינו הרהור הלב והא לא מיירי עד השתא בכולא שמעתין דמגילה צריכה קריאה בפה דווקא ולא סגי לה בהרהור הלב ואי משום דתני לישנא קראה על פה משמע דמצותה בקריאה ולא סגי לה בהרהור, א"כ הו"ל לדייק הכי ארישא דתנא הקורא למפרע משמע דמצותה בקריאה דווקא א"ו דאין זה דיוק דהא גבי ק"ש אית לי' לרבינא בפ"ב דברכות דהרהור כדיבור דמי ואפ"ה בכולה פ"א וב' דברכות תני לה בלשון קריאה מאימתי קורין את שמע בשחרית, מאימתי קורין את שמע בערבית עומדין וקורין וכו', היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא וכו', וי"ל משום דרבא מ"ל להא דקרא ע"פ ל"י מגז"ש דזכירה זכירה והא ל"ל ג"ש זו הא לקמן נפקא לן דעל הספר מגז"ש דכתיבה כתיבה וממילא שמעת מיני' מהא דבעל פה ל"י דאי בע"פ נמי סגי ספר ודיו ל"ל א"ו בע"פ לא סגי אלא שצריך לקרותה מתוך הכתב דווקא ונפקא לן מגז"ש זו דכתיבה כתיבה דכתיבה זו בעי ספר דהיינו קלף ודיו דווקא, וא"כ גז"ש דמייתי לה רבא מזכירה זכירה ל"ל הא מהתם ממילא נ"ל דבע"פ ל"י א"ו גז"ש זו גמר לן ללמדינו שניתן גז"ש זו דזכירה זכירה לדון למילף מהדדי דמה זכירה דהתם קריאה היא ולא בלב ה"נ זכירה דמגילה קריאה היא ולא בלב מש"ה פריך זכירה דהתם גופי' ממאי דקריאה היא דלמא עיונא בעלמא ואפשר דהאי ממאי דזכירה קריאה היא רבא גופי' קאמר לה ומסיים למילתא דמש"ה צריכה לגז"ש זו ואף שהוא דחוק קצת מ"מ א"א לישבה בענין אחר אם לא בדרך רחוקה ודחוקה מאוד ואין נראה עכ"ל, וכדברי הטו"א מובא בקצרה בס' קרבן תודה שכ' במגילה די"ט דכתיב ככתבם וכזמנם, וקשה למה צריך הך קרא הא ילפינן זכירה זכירה דנאמר כתוב זאת זכרון בספר ומה פרשה של מחית עמלק הנאמר בתורה צריך להכתב בספר ובדיו ואשורית כס"ת כולה אף הכא נמי כן ונראה דהגמ' לעיל דריש דהאי כתוב זאת זכרון קריאה הוא א"כ לא איתקש כ"א לענין קריאת המגילה דלא להיות בע"פ ולא לענין כתיבת המגילה דלא מרומז בזכרון כלל עכ"ל, ועוד כ' שם מקודם הגאון בטו"א בד"ה קרא על פה לא יצא מנ"ל קשה לי ל"ל ג"ש זו הא יליף לקמן די"ט אהא דחנן עד שתהא כתובה אשורית מדכתיב ככתבם ואי ע"פ נמי יוצא הא א"צ כתיבה כל עיקר ומאי ככתבם דאמר קרא כתיבה זו ל"ל וא"ל דאי לאו גז"ש זו דמפיק זכירה זכירה הא בע"פ ולא והאי ככתבם לאו אכתב אשורית קפיד אלא אלשון אשורית לחוד כדאמר לקמן, אבל מגילה דכתוב בה ככתבם אימא לא כלומר דאפי' לעז יווני נמי פסול אלמא ככתבם לשון אשורית במשמע ואע"ג דלישנ' דככתבם משמע כתב יותר מלשון אפ"ה הו"א דככתבם לא קפיד