בית יחזקאל (מיכלסון) קנח

אלא אלשון ולא אכתב משום וכו' עי"ש, ועפ"י דרכו בקודש נלך אנחנו ליישב קושית המהר"ם שיף, דהא באמת קשה קושית הטורי אבן הנ"ל דאמאי קאי האי שקלי' וטרי' דקאמר וממאי וכו' עיון בעלמא פי' ע"י הרהור הלב והא לא מייתי עד השתא בכולא שמעתין דמגילה צריכה קריאה בפה דווקא ולא סגי לה בהרהור הלב וא"כ י"ל משום דרבא מ"ל להא דקרא ע"פ לא יצא מגז"ש דזכירה זכירה והא ל"ל גז"ש הא נוכל למילף דעל הספר מהא דובבאה עם הספר אמר אמרה מיבעי ליה וא"ר יוחנן יאמר בפה מה שכתוב בספר וכקושית המהר"ם שיף וממילא שמעת מיני' מהא דבעל פה לא יצא דאי בעל פה נמי סגי ספר למה לי א"ו בע"פ לא סגי אלא שצריך לקרותה מתוך הכתב דווקא ונפק' לן מהא דאמר עם הספר דכתיבה זו בעי ספר דהיינו קלף ודיו דווקא וכאשר כן מפרש רש"י ז"ל לעיל דט"ז ע"ב בד"ה עם הספר שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה עכ"ל, וא"כ גז"ש דמייתי לה רבא מזכירה זכירה ל"ל הא מהתם ממילא נ"ל דבע"פ לא יצא א"ו גז"ש זו גמר לן ללמדינו שניתן גז"ש זו דזכירה זכירה לדון למילף מהדדי דמה זכירה דהתם קריאה היא ולא בלב ה"נ זכירה דמגילה קריאה היא ולא בלב מש"ה פריך זכירה דהתם גופי' ממאי דקריאה היא דלמא עיונא בעלמא ואפשר דהאי ממאי דזכירה קריאה היא רבא גופי' קאמר לה ומסיים למילתי' דמש"ה צריכה לגז"ש זו כנ"ל וכאשר פי' הטו"א עפ"י דרכו דעיקר דין דבע"פ לא יצא ובעינן ספר נוכל למילף מהא דכתיבה כן נוכל לפרש עפ"י דרכינו משום קושית המהר"ם שיף דעיקר דין דבע"פ לא יצא ובעינן ספר נוכל למילף מהא דאמר עם הספר וכפירש"י הנ"ל שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה א"ו דעיקר גז"ש דזכירה זכירה לדון ולמילף דלא יצא בהרהור הלב רק קריאה בפה, וא"כ לא קשה קושית המהר"ם שיף דהן אמת דנוכל למילף מהא דאמר עם וקושיתו הספר דבעינן ספר ולא בע"פ אבל אכתי לא נדע דלא יצא בהרהור הלב דאף דכתוב אמר עם הספר עכ"ז יוכל להיות הכונה ע"י הרהור הלב וכמש"כ הטורי אבן בהא דאיתא בברכות קורא ק"ש ועכ"ז יוצא בהרהור וכאשר כן כ' הטורי אבן דאין לדייק מדתני קרא על פה דמצותה בקריאה ולא סגי בהרהור כנ"ל ולזאת בא הגז"ש דזכירה זכירה למילף דלא יצא בהרהור ואדרבה משום זה גופי' דכבר ילפינן מהא דאמר עם הספר דבעינן ספר ולא בע"פ שוב נוכל למילף מזכירה זכירה להא דלא סגי בהרהור הלב וכל הנפקותא בין דרכינו להא דטו"א דהוא יליף דבעינן ספר ולא בע"פ מהא דכתיבה כתיבה, ועפ"י קושית המהר"ם שיף נילף זאת מאמר עם הספר וכפי' רש"י שם דמדקדק דעיקר הלימוד הוא משום דבעינן כתובה לפניהם, ואף דלכאורה נוכל למילף זאת מהא דכתיבה כתיבה כקושית הטו"א ולא בעינן הא דאמר עם הספר ע"ז י"ל דמכתיבה כתיבה נוכל לומר דאתי' להקפיד על לשון אשורית ולא אכתב אשורית ובאמת גם בע"פ יצא כמש"כ הטו"א בדיבור הקודם שהבאתי לעיל, וא"כ צריך דווקא הא דאמר עם הספר לזה דבע"פ לא יצא והקפידה הוא גם על הכתב במגילה כנ"ל והבן: **(ח)** בש"ס מגילה דכ"ה ע"א בתוס' ד"ה מפני וכו' דהקשה הר"ר אלחנן ממה שיסד הקליר צדקו אותו וא"ב ביום אחד בל תשחטו וכו' וראיתי בקונט' שמ"ש שאמרת לתרץ עפ"י הכלל דר"א הקליר נמשך אחר הירושלמי ומבואר בפסיקתא דר"כ שהיא אגדתא דא"י בפיסקא שור או כשב דאו"ב הוא משום רחמים משמע דירושלמי חולק על ש"ס דילן וגם הבאת מס' אדרת אליהו להמקובל ר"ע חי ריקי ז"ל בחי' למגילה דאולי ר"א הקליר פליג אהא דהכא עכת"ד הנני להעתיק לך מה שכתבתי בגליון הש"ס שלי בילדותי על קושית הר"ר אלחנן נ"ב לכאורה מה קושיא על הקליר הלא כן הוא ג"כ דעת הזוה"ק אמור דצ"א ע"א דהוא משום רחמנות וכ"ה