בית יחזקאל (מיכלסון) קנז

בתרגום יוב"ע פ' אמור היכמא דאבונן רחמן בשטיא כן תהוין רחמנין וכו' תורתא וכו' יתה וית ברה לא תכסון ביומא חד וכ"ה במדרש רבה תצא פ"ו ועיין במהרש"א ז"ל, אכן יש לומר דקושית הר"ר אלחנן הוא עפ"י דברי הירושלמי מגילה פ"ד ה"י וז"ל אילין דמחרגים עמא ב"י היכמא דאבונן לא עבדין טבאות שהן עושין גזירותיו של הקב"ה רחמים עי"ש, וא"כ ר"א הקליר דדרכו בקודש לילך בשיטת הירושלמי כמש"כ בתוס' חגיגה דף י"ג ובתניא רבתי ה' מילה סי' צ"ו וכאן נקט שלא כהירושלמי ודו"ק, ע"כ בגליון שוב ראיתי בזה בס' מע"ת מערכת א' אות ג' שהאריך בזה דדרכם של הפייטנים הוא כשיטת הירושלמי מהא דפיוט לת"ב בחרוז צפירות פאר דיסד שם ארבעה נעולים וזה כדעת הבני מערבא דארבעה מפתחות בידו של הקב"ה ולא כש"ס דילן דג' מפתחות הם בידו יח"ש כמבואר בתענית דף ב' ע"א, ועיין תוס' יומא ד"ח ותוס' נדה דף ל', ועיין ביוצר לשבועות ביו"ד הדברות שסידר שם דלא תגנוב בגונב ממון והוא כירושלמי פ"ק דברכות ולא כש"ס דילן סנהדרין רפ"ו דמוקי לה לא תגנוב דעשרת הדברות בגונב נפשות, וכן מה שיסד הפייט בסדר עבודה ליוה"כ בראשון אנא השם ובשני' אנא בשם והוא כירושלמי ולא כש"ס דילן וכבר עמד ע"ז בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ז, וכן ניחא מה דלא יסד הקרובץ לפורים דהוא ר"א הקליר חרוז על את צמח דוד משום דאזיל בשיטת הירושלמי פ"ד דברכות דעם ברכת ולמלשינים איכא י"ח ברכות עפ"י התוס' ברכות פ"ד דאת צמח הי' נכלל בבונה ירושלים ועיין במדרש רבה ותנחומא פ' קרח אכן הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' תפלה כ' דאחר דתיקן ר"ג ברכת ולמלשינים נמצא כל הברכות י"ט והוא כש"ס דילן עי"ש, עכ"פ קושית הר"ר אלחנן קמה וגם נצבה אכן נאמרו בקושי' זו כמה תירוצים עיין מה שתירץ זקיני הגאון רשכבה"ג בעל קיקיון דיונה והובא בברכי יוסף יו"ד סי' ט"ז סק"ב שהקליר רמז לתוס' חולין דף ע"ח. בענין עשה דפסח שידחה או"ב והובא תי' זה בס' תשובה מאהבה להגאון ר"א פלעקלש מפראג בענין הפיוטים שנדפס גם בראש המחזור לר"ה ועיין בהגהות בראש המחזור שמביא תי' הנחלת יעקב, עפ"י המשנה חולין דפ"ג ע"א בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרחי לשחוט וכו' ועיו"ט ראשון של פסח עי"ש ועיין תי' בס' תפארת יהונתן פ' אמור עפ"י הזוה"ק, ובס' דברי שאול מגילה דכ"ה, ועיין בהגהות המחזור ד' ווארשא חרל"ז שם שתי' ג"כ את הפיוט דר"א הקליר לא ס"ל הטעם מפני שעושה מדותיו וכו' רק כמ"ד הראשון שם שהטעם מפני שמטיל קנאה במ"ב ולדידי' באמת מדותיו הם רחמים עי"ש והנה מלבד דכבר הבאתי דשיטת הירושלמי הוא דמידותיו גזירות ור"א ע"כ כשיטת הירושלמי הוא בפיוטים בכ"מ, עוד יש לסחור תי' זה עפימש"כ הטו"א במגילה דכ"ה ד"ה מפני שמטיל קנאה במ"ב נ"ל דהכי פי' דודאי האי מ"ד נמי ס"ל שאין טעם קן צפור משום רחמים אלא גזירת המלך לחוד הוא מיהו ס"ל מש"ה לחוד לא הי' משתקין לי' על שטעה ועשה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינו כן, אלא מש"ה משתקין אותו מפני שע"י טעותו מטיל נמי קנאה במע"ב ואידך ס"ל דמשום הכי לחוד משתקין אותו מפני שהוא עושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות ולקנאה לא חיישינן אבל אין לפרש דלמ"ד משום קנאה ס"ל דהטעם דקן צפור באמת משום רחמים ואינן גזירות דא"כ ההוא טעמא דמטיל קנאה לאו מילחא הוא ולא איכפת לן כיון דהתורה לא חששה לזה ואיהו קושטא קאמר, א"ו כדפרישית עכ"ל א"כ לפי"ז שפיר הקשה הר"ר אלחנן על הפיוט דהא לכ"ע אינם רחמים והבן ועיין בשו"ת שאילת שלום מה"ת סי' פ"ה ועיין לחמי זקיני הגאון הקדוש רשכבה"ג בס' מעון הברכות לברכו' דף ל"ג, ובס' לוית חן ברכות דל"ג: ואשר הצעת לפני קושית הטורי אבן ר"ה דכ"ח בהא דכפאו