בית יחזקאל (מיכלסון) קנא

דף נ"ו ועיין סנהדרין דף ו' ע"א ובשבת דקכ"ח ע"א ובביצה ד"מ ובב"ק דקט"ו דילמא באמת סובר אסור להשתמש ורק הכל משום טעמא דכבתה זקוק לה, ואיך הי' נטעה לומר דקאי רק אשבת באם רבא יפרש לנו מפורש דקאי בין אחול ובין אשבת ויהי' הפי' משום שמא יפשע ולא יתקן, וכמו עתה שיש לנו טעם אחר לשבת, ע"כ מוכרחין אנו לפרש טעם דכבתה זקוק לה משום שמא יפשע בכדי שיהי' שייך טעם זה לחול כן היינו יכולים לפרש טעם דכבתה זקוק לה דשמא יפשע וכו' גם באם לא הי' לנו טעם אחר לשבת בכדי שיהי' שייך טעם זה גם אחול דאל"כ לא יהי' לנו טעם לאסור בחול, וע"כ מוכרחין אנו לחפש טעם גם אחול כיון דר"ה בפירוש אמר דגם בחול אין מדליקין ופשוט: אכן בגוף סברתו דנוכל לומר טעם לאיסור בשבת משום דכבתה זקוק לה והיינו כיון דזקוק למצוה חיישינן שמא יטה אכתוב לו מה שאמרתי בזה בישוב שיטת הטור דהנה בתוס' תי' דרבא למד מדברי ר"ה דסובר מותר להשתמש לאורה דאל"כ הו"ל לומר סתמא אין מדליקין בהם בחנוכה ומדאמר בין בחול בין בשבת מוכח דבשבת איכא טעם לאסור מה שאינו בחול וכ' המפורשים דביאור דבריהם דאם כל האיסור הוא רק מטעם אחד דכבתה זקוק לה הו"ל לומר סתמא כיון דאין שום נ"מ בין חול לשבת ומדאמר בין בחול בין בשבת מוכח דבשבת איכא טעם נוסף לאסור מה שאינו בחול וחלוקים הם בדיניהם, והוא דבחול דכל האיסור משום שמא יפשע ולא יחזור להדליק א"כ הא אינו רק אם יש לו שמן כשר אבל אם אין לו שמן אחר הא פשיטא דמחויב להדליק אבל בשבת דהאיסור הוא משום שמא יטה א"כ גם באין לו שמן כשר אסור וכן מבואר להדיא בלשון רש"י כ' וז"ל כבתה זקוק לה הילכך צריך לכתחילה לעשותו יפה דלמא פשע ולא מתקן ומותר להשתמש לאורה הלכך בשבת אסורה, דקדק רש"י בלשונו וכתב דבחול צריך לעשותו יפה וזהו רק באם יש לו שמן יפה אבל באין לו מה שייך לומר עליו צריך לעשותו כיון דאין לו מה לעשות, ובשבת כתב אסור דגם באין לו אחר אסור אכן ראיתי לדו"ז הגאון בס' עטרת חכמים בתי' לשבת בסוגיא דידן שהקשה וז"ל ועוד קשה לפי שיטת הטור או"ח סי' תרע"ג שכ' כל השמנים והפתילות כשרים לה בין בחול בין בשבת וכו' ולא חיישינן שמא תכבה ויחזור וידליקנה דאף בחול אם כבתה אין זקוק לה עכ"ל מוכח מדבריו דאי הוי ס"ל דזקוק לה חיישינן שמא כשתכבה בשבת ישכח ויחזור וידליקנה והי' צ"ל להיות אסור בשבת דשמא ע"י טרדא דחיובא ישכח וידליקנה, א"כ גם אי אסור להשתמש לאורה יש לחוש בשמנים הפסולים שיבוא לידי חילול שבת מצד שכבתה זקוק לה א"כ נשאר קושי' התוס' דילמא סובר ר"ה אסור להשתמש, ומתרצים מדקאמר בין בשבת וכו' ע"כ להורות דבשבת יש עוד חשש שיחלל שבת ונ"מ באין שמן אחר מ"מ אסור להדליק בשבת ולפי שיטת הטור קשה דאכתי לא נדע דר"ה סבר דמותר להשתמש דהלא אף מטעם כבתה זקוק לבד יש חשש חילול שבת שמא יחזור וידליק באם יהי' כבה כיון דזקוק לה וא"כ אף כשאין שמן אחר אסור בשבת עיי"ש וראיתי שכן הקשה בס' בית הלוי ותי' דעיקר הך סברא דיש לחוש דע"י טירדא דחיובא ישכח שהוא שבת וידליקנה תלוי בפלוגתא דאמוראי דלקמן דכ"ג גבי שמן שרפה דרבה קאמר דבכל שבת אסור דמתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה ולדידי' כמו כן הכא הי' מקום לאסור בשבת אם נאמר דזקוק לה, אבל לר"ח דחולק לקמן על רבה וס"ל דבכל שבת שרי להדליק בשמן שרפה ולא ס"ל הך חששא דרבה ורק ביו"ט שחל בע"ש אסור משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ולדידי' גם הכא אין לאוסרו בשבת גם אם נאמר דזקוק לה ונאמר דרבא דמפרש הכא טעם דר"ה ס"ל כר"ח ומש"ה קאמר דר"ה דאוסרו בשבת