בית יחזקאל (מיכלסון) קנ

סימן טו בשם ה' יום ד' ויגש שנת תרנ"ז פה פלונסק. שלום וי"ר לכבוד ידידי הרב המאוה"ג מו"ה יהונתן מרדכי שי' שחי' אבד"ק באלסק וכעת בסחאטשין. אחדשה"ט כמשפט מכתבו קבלתי והי' לי צער גדול מצערו אשר שונאיו מפריעים מנוחתו על לא דבר, יקיים דום לה' וכו' וכדברי חז"ל פ"ק דגיטין וכל הבולם פיו בשעת מריבה וכו' ולא יסיר מעצתי אמונה אשר נתתי לו בהיותו בצל קורתי אשר לעולם לא ינקום בשום אחד משונאיו ולא יעשה להם רעה אף בהיות לאל ידו, כי עצתי נאמרה מתוך אהבתי לכבודו וכדורש טובתו באמת, וכן דרכי מעודי, ות"ל מעולם לא הי' לי חרטה על זה שהנני שב ואל תעשה נגד מי שיש לו עולה ממנו, והשי"ת יתן בלבינו אהבתו ואהבת ישראל ואהבת התוה"ק אשר הכל חד, ומה נעמו דברי אדונינו דוד המע"ה ואני בחלותם וכו' ויאמן לי ידידי אשר באותו יום שקבלתי מכתבו והגיד לפני צערו בענין שגובים ממון מסים וארנוניות בא נגד עיני דברי הגה"ק בס' פני אריה חולין דף מ"ו ע"א ואעתיק לו לשונו הזהב שם ד"ה ערוקאי וכו' מליצת ערוקאי אפשר דטעמא דבעינן שיעור כזית כי כבד כועס ומרה זורקת בו טיפה ואם הכבד מקבל המרה לא יופסד הגוף משא"כ כשאין בית קיבול למרה שדי המרה תיכלא בכל הגוף נמצא שמה שהכבד מקבל המרירות ניצול הגוף, לכן החיות תלוי בכבד. כמו כן אם ת"ח מקבלים הצער אף שפטורים ממס ואין ראוי שיצטערו רק צער הת"ח מכפר על שאר ישראל וכמו שהכבד שמקבל המרירות מציל הגוף כמו כן הת"ת, עכל"ק: ואשר הציע לפני ד"ת ליישב קושית התוס' שבת דכ"א ע"א דמנ"ל לרבא דר"ה סובר מותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה וכתב כ"ת דלכך הוכיח רבא דר"ה סובר תרי טעמי דאי הוה אמר רק הטעם דכבתה זקוק לה הוה מפרשינן דאותו הטעם לא קאי רק על שבת לבד משום דכיון דכבתה זקוק לה חיישינן דלמא אגב דהוא טרוד במצות נ"ת כשיראה שהוא קרוב לכבות ישכח ויתקן בשבת כדי שלא יכבה כמו דחיישינן גבי שבת בשאר מקומות שמא יטה וכ"ש גבי נ"ת שהוא טרוד במצוה בודאי חיישינן שמא מתקן בשבת ומזה הטעם לא הוה אסרינן רק בשבת אבל על חול לא הוי ידעינן טעם לאסור ולכך אמר עוד טעם אחר משום דמותר להשתמש לאורה ומזה הטעם ידעינן לאסור בשבת משום שמא יטה כמו שפירש"י ז"ל עיי"ש וא"כ ע"כ טעמא דכבתה זקוק לה הוא ליתן טעם דלכך אסור להדליק בחול משום דחיישינן בהיפך שמא יפשע ולא יתקן ולכך אסור גם בחול כמו שפי' רש"י עכת"ד הנה לא הבינותי דבריו דאיך יוכל רבא לפרש דכבתה זקוק לה קאי רק על שבת אבל בחול לא יהי' טעם לאסור כיון שמפורש אמר ר"ה דאסור בין בחול בין בשבת א"כ ע"כ הטעם דכבתה זקוק לה הוא גם על חול וכפירש"י אליבא דאמת דחול אסור משום דכבתה זקוק לה ושמא יפשע ולא יתקן, וכמו עתה אחר דחידש רבא טעם חדש לשבת אליבא דר"ה משום דמותר להשתמש לאורה, הוא מפרש הא דכבתה זקוק לה לחול וכפירש"י דשמא יפשע ולא יתקן, כן הי' ביכולת רבא לפרש הטעם משום דכבתה זקוק לה בין אחול ובין אשבת כיון דמפורש יוצא מפי ר"ה דאין מדליקין בין בחול בין בשבת, ומנא לי' לרבא דר"ה סובר מותר להשתמש לאורה, ובפרט כיון דרב סובר אסור להשתמש לאורה ובודאי ר"ה ג"כ סובר כן כי הי' תלמודו דרב וכרבו ס"ל כמבואר בתוס' ע"ז