בית יחזקאל (מיכלסון) קמט

אכתי לגרסא דידן קשה כנ"ל אכן לדברינו ניחא דהא אף דיש לחלק בין בור להיזק שור, זה דוקא באם הוי אמרינן דמשלם סובין שלו אבל כיון דהנבילה הוי דניזק ואינו יוצא כלל מרשות הניזק כלשון הגמרא דידיה מיבעיא, א"כ אין שום סברא לומר דבהיזק שור אינו מנכה לו דמי הנבילה בתשלומין, דאם הנבילה שוה יו"ד זהובים והשור הי' שוה מנה א"כ נוכל לחשוב ההיזק רק תשעים זהובים, דהעשרה זהובים דמי הנבילה הוי כאלו לא הי' בחשבון ההיזק, כיון דאין הנבילה יוצא מרשות הניזק להיות שייך להמזיק, וא"כ הוא כש"כ מהא דישיב אפי' סובין אף דזאת כתי' בבור, משום דשם באמת הסובין המה מכיסו של המזיק, וכן מה דמבואר דעת ר"ה לעיל דבאית לי' מיטב אינו יכול לשלם בסובין היינו ג"כ מה שמשלם מכיסו, אבל הנבילה שהיא של הניזק בעצמו למה לא יתחשב זאת בתוך התשלומין, ושפיר מקשה הגמרא דאף בלא הקרא והמת יהי' לו ג"כ בודאי מחויב הניזק לקבל את הנבילה כיון דדידיה הוא, והאמוראי לעיל לא פליגי רק במה שמשלם המזיק מכיסו ומביתו, ע"ז שייך לומר דבאית לי מיטב אינו מסלקו בסובין, אבל דידיה בודאי מחויב הניזק לקבל כיון דאין זאת נכלל בחשבון הנזק כסברת המלא הרועים דפשיטא דהוי דניזק ואין לבע"ח של המזיק שום שייכות להנבילה, עכ"פ יוצא לנו מזה דמיושב שפיר הקושי' הנ"ל דהניזק בודאי יוכל לקבל הנבילה משום דהוי אצלו נזדמן ולא אצל המזיק כנ"ל: וממילא מיושב דקדוק עצום מה שיש לעמוד עליו בלשון הגמרא דמיירי בנבילה וקאמר אלא טעמא דכתב רחמנא וכו' הא לאו הכי הו"א נבילה וכו' השתא וכו' כמה טריפות יהיב לי' דידיה מיבעיא וקשה דמתחיל בנבילה וסיים בטריפות, והו"ל להגמרא לומר השתא אי אית לי' כמה נבילות יהיב לי' ומה זה דנקטו כמה טריפות ולא ראיתי למפורשים מה שדברו בזה ופלא, אכן לדברינו ניחא לחומר הנושא דהנה באמת יקשה איך קאמר הגמרא השתא אי אית לי' כמה טריפות יהיב לי' הא למ"ד איסור סחורה בדברים האסורים דאורייתא וא"כ איך יהיב לי טריפות, בשלמא להמזיק הוי הטריפות נזדמנו, אבל איך הותר לו ליתנם להניזק הא אצל הניזק לא הוי נזדמנו, בשלמא כאן בנבילה דידיה שפיר מקשה הגמרא דיכול ליתן להניזק כיון דהוי כמו מזדמן לניזק כפי שפירשתי אבל טריפות של המזיק איך יוכל לתת לו, הא לא הותר לו להמזיק באם נזדמן לו טריפות רק למכרם לעכו"ם ולא לחת אותם בתורת תשלומין להניזק, בשלמא אי נימא כשיטת הטו"ז יו"ד סי' קי"ז סק"ב דיכול ישראל לקנות מישראל אחר מה שנזדמן לו ניחא, אבל לשיטת הב"ח והש"ך ופר"ח קשה א"כ מיושב שפיר דבכוונה נקט הגמרא השתא דאית לי' כמה טריפות, ולא נקיט אי אית לי' נבילות, דהא נבילות באמת לא הותר לו לתת להניזק בחיוב תשלומי הנזק כיון דאסור בסחורה, לכך נקטו כמה טריפות, דהא לפי שיטת שו"ת מהר"י אשכנזי סי' י"ט שכתבתי לעיל אין באיסור טריפות שיש היתר לאיסורו איסור סחורה, והיינו בבשר מן החי לר' יוחנן דסובר בתולין דק"ב דבשר מן החי אין איסור משום אמה"ח רק משום בשר טריפה ועיין לעיל בשם הנפש חיה, וא"כ איכא כמה טריפות דיש היתר לאיסורו בשחיטה ואין בזה איסור סחורה, ושפיר קאמר הגמ' אי אית לי' לדידיה כמה טריפות היינו להמזיק יהיב לי' היינו דאף דלא נזדמנו להניזק עכ"ז יהיב לי' כיון דאין בזה איסור סחורה דידיה מיבעיא היינו מה שנזדמן להניזק אף דנבילה הוי ויש בזה איסור סחורה מ"מ מחויב לקבל כיון דהוי דידיה ונזדמן לו לניזק כנ"ל ואחזתי ולא ארפנו פי' זה לחומר הנושא עד אשר יאיר השי"ת עיני לפרש בדרך מרווח, ויותר קרוב לפשט, ועיין בס' תל תלפיות לתרנ"ז סי' קמ"א: