בית יחזקאל (מיכלסון) קמח

והנה בסיומא דענינא אכתוב מה שעלה במצודתי לתרץ קושית הגאון מוה' דובעריש ז"ל בהגאון בעל פני יהושע הנ"ל לשיטת הסוברים דאיסור סחורה דאורייתא א"כ צריך קרא והמת יהי' לו לניזק, דאי יהי' למזיק א"כ לא יוכל ליתן לניזק הנבילה דהא אסור בסחורה, ואף דהוי נזדמן למזיק, אבל לניזק לא נזדמן, כמבואר למעלה ונלענ"ד לתרץ בעזהשי"ת דהנה בהגהות מלא הרועים לב"ק דף יוד ע"ב הקשה בד"ה השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות יהיב ליה י"ל דנ"מ אם יש בע"ח אחרים אין יכולים לתפוס הנבילה בעד חובם אף אם קדמו, ועי"ל דנ"מ אי זבין מזיק הנבילה ועוד נ"מ לדעת הרי"ף דכל בע"ת נוטלים בשוה ודלא כר"ח וכו' והשתא אי לא כתיב והמת יהיה לו הוה מחשבינן לההיא נבילה בין נכסי המזיק ואם הנבילה שוה נון זוז ויש למזיק עוד ק"ן זהובים ויש עליו בע"ח וניזק זה הי' מחלקים בין שניהם ונטל זה ק' וזה ק' נמצא שלא הי' נוטל הניזק כ"א עוד נ' זהו' אבל השתא דכתי' והמת יהיה לו אין מחשבין להנבילה כלל רק הק"ן זהו' מחלקים בין הניזק ובין הבע"ת ונוטל הניזק ע"ה זהו', וי"ל דהא פשיטא לי' מצד הסברא דהוא של הניזק רק דהו"א דהניזק יכול לומר איני רוצה הנבילה וקח לך הנבילה ושלם לי ועז"א השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות וכו' עכ"ל נמצא לפי דברי קדשי דזאת פשיטא דהוי דניזק לענין זה דאין בע"ת אחרים יכולים לתפוס הנבילה בעד חובם וכן לשאר הנפ"מ שחושב המלא הרועים, רק דהו"א דאין המזיק יכול לסלק לו עם הנבילה בע"כ של הניזק, וע"ז מקשה הגמ' דבלא קרא הו"א נבילה דמזיק הוי היינו שאין יכול לתת הנבילה בתורת תשלומין עבור הנזק וזה נבילה דמזיק הוי היינו שהוא מחויב לקבל הנבילה לעצמו, אבל בזה אין שום ספק דהנבילה הוי דניזק וכמו שסיים הגמרא דידיה מיבעיא הרי דהגמרא חושב את הנבילה כדידיה היינו דניזק וכדברי מלא הרועים דהא פשיטא לי' מצד הסברא הוא של הניזק וא"כ מקשה הגמרא שפי כיון דיהיב לי' אפילו סובין מכש"כ דיכול ליתן לו דידיה, וא"כ שוב הוי כמו נזדמן לניזק ויכול לקבל הנבילה דהא באמת אכתי נקרא הנבילה דידיה, וכמו שנזדמן לו נבילה ע"י איזה סיבה אחרת שמתה בהמתו מאילי' כנ"ל וא"כ הא דקאמר הא לאו הכי הוי אמינא נבילה דמזיק הויא אין כוונת הגמרא לומר דבלא הקרא הוי אמרינן באמת הכי דהוי דמזיק, זה אינו דהגמרא נקיט זאת רק דהס"ד הי' כך אבל באמת אינו דמזיק, דהא כיון דיכול ליתן לו אפי' טריפות דידיה א"כ ממילא אינו כמו ההוי אמינא, ואינו חוזר להמזיק רק דהוי באמת דהניזק, וא"כ בזה דקאמר הגמרא השתא אי אית לי' לדידיה בזה דוחה הגמ' ההוי אמינא שיהי' הנבילה דמזיק דבאמת אין לומר כן מדחזינן דאפילו טריפות דידיה יכול ליתן לו בתשלומין, ולפי"ז מיושב לי קושי' הראשונים הובא בשיטה מקובצת שם בב"ק א) דהא דישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין בבור כתי' ושור לא יליף מבור דמה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק וכונתו לילך ולהזיק, ב) לרב הונא דאמר לעיל דף ז' או כסף או מיטב ואינו יכול לסלקו בסובין באם אית לי' מיטב א"כ מה פריך דידיה מיבעיא דילמא אתא קרא לאשמועינן דיכול לסלקו באותה נבילה עצמה אע"ג דאית לי' כסף או מיטב והנה השיטה מקובצת תי' דע"כ הקושי' הוא למ"ד לעיל כל מילי מיטב הוא ואף באית לי' מיטב יכול ליתן לו סובין, ותי' זה מבואר ביתר ביאור בס' תורת חיים ב"ק שם דכ' לפרש גרסת הרא"ש דאינו גורס א"ל רב כהנא לרב רק א"ל רב כהנא לרבא, דרק לרבא לשיטתו דסובר לעיל כל מילי מיטב הוא הוי קושית רב כהנא עיי"ש ועיין מה שכ' בגרסת הרא"ש דגרס רבא בס' מהר"ם לובלין ובמהדורא בתרא ובמהר"ם שי"ף בב"ק שם ובהגהות חשק שלמה, אכן