בית יחזקאל (מיכלסון) קמז

האסור ומעתה הוא דלא הטו"ז והרשב"א ע"כ ס"ל שהוא רק דרבנן דאל"כ קושי' התוס' במ"ע עכת"ד וא"כ ממילא ניחא ממה נפשך דלשיטת הסוברים דהוא דאורייתא א"כ ע"כ סוברים דגם העומד לאכילה באם סוחר שלא לאכילה מותר כתי' התוס' בהא דארור לגדל חזירים, והסובר דגם שלא לצורך אכילה אסור למכור דבר העומד לאכילה הוא יסבור דאין רק מדרבנן וא"כ ממילא לא קשה קושי' זקיני התוס' יו"ט ודברי הנ"ל עולה יפה והבן ועיי"ש בנ"צ שמביא ראי' דע"כ מיירי שלא לצורך אכילה דאל"כ הא חלב הוא משום אמה"ת ועובר על לפ"ע ופלפל שם בדיני לפ"ע ועיין בזה בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' נ"ד שכ' דלשיטת הכסף משנה בפ"ט מה' מלכים הי"א דלשיטת הרמב"ם דאינו חייב על בשר מן החי אלא משום טריפה, וב"נ אינו מוזהר על הטריפה וא"כ ב"נ אינו מוזהר על בשר מן החי וא"כ תו ליכא לפ"ע ונדחה ראייתו של הנ"ל, אך הלחם משנה חולק שם ואכ"מ להאריך: עוד נ"ל ליישב קושי' זקיני התוס' יו"ט עפ"י מש"כ ידי"נ בשו"ת אוריין תליתאי סי' ק"ס לדייק מלשון הש"ס ביצה דכ"א במעשה דשמעון התימני דא' בולשת בא לעירינו וביקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ודייק מה דנקט בלשון רבים ושחטנו והאכלנום והיינו משום דמוקי התם בתלמודא דעגל טריפה הוי ומשמעות הדברים במה שאמר ושחטנו להם והאכלנום משמע דהם בעצמם בישלו ותיקנו להם מאכלים, ובאמת כיון דטריפה הוי אסור לבשל לצורך עכו"ם משום חשש דישכח ויאכל ואולם מבואר בש"ע או"ח סי' רע"ה דברבים לא חיישי' לשכחה דמדכרו אהדדי ולכן קאמר לשון רבים ונו"נ שם באורך שוב ראיתי סברא זאת בשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ג סי' נ"ז דכיון דעיקר הטעם דאיסור סחורה אף להסוברים דהוא דאורייתא הוא משום דשמא יבוא לאכול כמבואר בהרשב"א ועיין בטוש"ע יו"ד סי' קי"ז ובטו"ז ובש"ך שם וא"כ יש לדין בדבר חדש דאם רבים ישראלים שותפים בעסק נבילות וטריפות יש להתיר דהרי מדכרו אהדדי כמ"ש בש"ע סי' רע"ה וגם אם יש אחד שמזכירם עיי"ש ות"ל כוונתי לדבריו אלה וממילא יש ליישב הא דחריצי חלב דדילמא לסחורה ונ"מ באם הי' רבים ביחד מסתחרים דמותר והבן: והנה בס' זכר ישעיהו פ"ח מה' מאכלות אסורות תי' קושי' זקיני בדרך מושכל עפ"י קושית דו"ז הגאון בס' כסא דהרסנא סי' רפ"ה דמאי ראי' דחלב שרי' מהא דעשרת חריצי החלב הא שם הי' במלחמה עם פלשתים ואיתא בחולין דף י"ז דהותר במלחמות מצוה אפי' קדלי דחזירא ותי' דקיי"ל דוקא שלל דכותים אבל שלל דידהו לא אישתרי וא"כ כוונת הגמרא ודילמא לסחורה היינו שימכור החריצים לעכו"ם, והואיל דמיד שיבואו החריצי חלב ליד עכו"ם שוב נתהפך להיתר כיון דנעשה שלל דכותים ולכן באיסור כי האי מותר לסחור וקרא דהטמאים מיירי דוקא כלשון הקרא יהיו לכם בהווייתן יהיו אף אתר המכירה ולא בדבר איסור דלא קיים באיסור אחר מכירה עכת"ד ומביא שם ראי' לסברתו זאת, והנה זאת ניחא דוקא ליישב הקושי' מחריצי חלב אבל לדברי הראשון לציון שהובא לעיל דהקושי' יותר אלים מקרא הקודם שמביא בש"ס בכורות ודי חלב ושם לא מיירי במלחמה אכן כבר כתבתי לעיל דשם ממילא ניחא כיון דיש לאוקמי בנזדמן והתוס' יו"ט בכיון הקשה רק מהא דחריצי החלב כנ"ל משום דשם לא מהני תי' זה דנזדמן אבל כבר כתבתי לעיל ליישב זאת ת"ל ועיין מה שכ' על קושיות התויו"ט בתפארת ישראל משניות שביעית פ"ז מ"ג ובחידושים בסוף הפרק שם, ובהגהות הגאון ר' דוד לוריא בבכורות שם, ועיין בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' נ"ב: