בית יחזקאל (מיכלסון) קמו

שפיר תי' הגמרא דילמא לסחורה עכ"ד, והנה מה שתי' הנ"ח לענין איסור דם עפ"י דברי הפרי תואר כבר קדמו זקיני הגאון אבד"ק ברלין בהגהותיו צבי לצדיק שהבאתי לעיל וכתב בזה ליישב גם אם נאמר האיסור בחלב משום אמה"ח, כיון דאמה"ח איתקש לדם א"כ אין בזה איסור סחורה מדאורייתא עיי"ש, וראיתי שכן מביא הפ"ת יו"ד סי' קי"ז סק"א לתרץ בשם שו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ס"ב ובשם שו"ת חתם סופר סי' ק"ו ק"ח עיי"ש אכן כבר הקשה זקיני דא"כ מה מקשה הגמרא לחזקי' למה איתקש דם למים ואמה"ח לדם וכ' דיש ליישב, והארכתי בזה בסוגיא שם ואכ"מ ועיין בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' ל"ט דף פ"ד ע"א מה שהביא דברי ידי"נ הה"ג מברזאן שי' לענין דם דמותר בסחורה: איברא דיש לתרץ קושית זקיני התויו"ט עפ"י סברת החות יאיר, דחלב כיון דס"ד הי' לאסור משום אמה"ת, וכיון שהחות יאיר כ' דגם בשאר איסורים אין איסור סחורה כמו בנו"ט א"כ יש לומר דגם באמה"ת אין איסור סחורה דהא בזה. יש ג"כ לומר דשאני שרצים דאין היתר לאיסורו אבל אמה"ח יש היתר לאיסורו בשחיטה ומצאתי כסברא זאת בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' כ"א שחידש דמי שאסר ע"ע לשתות משקה המשכר ונסתפק אם מותר לעשות בזה סחורה וכ' כיון דעיקר יסוד האיסור מקרא דשרצים ובכמה דוכתי בש"ס מצינו כה"ג דאם בעינן למילף דבר איסור ממק"א אין לך בו אלא חידושא ודומה לו בכל צד אבל אם יש קוליא בענין אחר אין לדין מזה ועיין נזיר ד"ז ע"ב מנזיר לא ילפינן משום דחמור איסורא ומה"ת לומר דכמו דאסרה התורה בסחורה בשרצים ה"ה באיסור נדר דשאני התם דאיסור נדר קולא טפי שהי' לו שעת הכושר ויש היתר לאיסורו ואין ללמוד משם רק בנו"ט וכדומה דחשיב במתני' דשביעית אלו האסורים דכוותי' דומיא לשרצים שרמז בקרא טמאים יהי' עכת"ד ובאמת חידוש שלא הביא דברי החות יאיר שדעתו דגם בנו"ט אין איסור סחורה דאורייתא משום דהי' לו שעת הכושר וכן כ' על שאר איסורים וכן י"ל בנדר משום דיש היתר לאיסורו (ועיין לקמן סברת הזכר ישעיהו באם באמת יהי' היתר לאיסורו אין איסור סחורה): והנה בנחלת צבי יו"ד סי' קי"ז תי' קושיות התויו"ט דהא דקאמר ודילמא לסחורה היינו למכרם שלא לצורך אכילה והא כ' בתוס' פסחים דף כ"ג ובתוס' ב"ק דפ"ב ד"ה לא יגדל דלא אסור אלא כשמוכרם לצורך אכילה אבל שלא לאכילה כגון למשוח עורות וכה"ג מותר אלא בחזיר גזרו עיי"ש וכ"כ הש"ך שם סק"א עכת"ד והנה תי' זה עולה יפה לשיטת התוס' דשלא לצורך אכילה מותר אף בדבר המיוחד לאכילה אבל לשיטת הרשב"א הובא בש"ך שם שאם הוא מיוחד למאכל ודרך בני אדם לגדלן כדי לאכלן אע"פ שאינו סוחר בדברים אלו למכרן לצורך אכילה מ"מ אסור וכ"פ בעט"ז להדיא עיי"ש א"כ אינו מיושב אכן י"ל דגם להרשב"א ניחא דהנה במטה יהונתן ביו"ד סי' קי"ז כ' וז"ל הנה מחלוקת התוס' והרשב"א, דתוס' ס"ל דמותר למכור דבר מיוחד למאכל לעשות בו דבר אחר כמו למלאכה ומה שהכריחו תוס' לזה היינו ממה שהקשו בתוס' פסחים דכ"ג וא"ת האמרינן (בב"ק דפ"ב) ארור איש שיגדל חזירים ת"ל דמן התורה אסור וי"ל דהא דאסור מן התורה וכו' אך למשות ולהדליק בו מה"ת מותר ואפ"ה בחזירים כה"ג אסור אבל הרשב"א ס"ל דאם הוא מיוחד למאכל אפילו לעשות בו מלאכה נמי אסור למכור א"כ קשה קושיות התוס' וז"א רק א"א דהרשב"א ס"ל דאסור מד"ת, משא"כ אי ס"ל דאינו רק דרבנן לק"מ קושית התוס' די"ל דמתחילה בימי חשמונאי גזרו שלא לעשות מו"מ כדי להשתכר בחזירים ואח"כ גזרו חז"ל שלא לעשות סחורה בשום דבר