בית יחזקאל (מיכלסון) קמד

פוסק שמחלק אליבא דאמת כך אלא דתשובת שי למורא כתב כן לס"ד דגמרא, גם מה שהביא ראי' מגננין לזבל התם למלאכה הוא דשריא לכ"ע, ואפשר דבדם לא שייך אכילה כלל שנפשו של אדם קצה וכ"ש לדעת הרשב"א כמו שפירשו המפרשים דאפי' הוי דאורייתא מ"מ טעמא משום תקלה זה לא שייך התם, אמנם ראיתי בס' פרי תואר שרצה לומר דבדם ודאי מותר כיון שהקישו הכתוב למים גמור ולכאור' נראין דבריו וא"כ הי' אפשר לומר דה"ה אמ"ה אלא דקשיא א"כ מה הקשו בגמרא לחזקי' למאי הלכתא איתקש דם למים ולמאי הילכתא איתקש אמ"ה לדם, וזה יש ליישב בדוחק, אמנם תורה חדשה היא ולא נמצא בשום פוסק חילוק בזה, והרמב"ם לא הוציא אלא החלב מן הכלל וגם זה צ"ע אעפ"י שהפ"ח הסכים להכריע כמותו בלי טעם וכ"ש דמדרבנן ודאי שיש לאסור ולא גרע מבכור לדעת הרשב"א וא"כ לא משני מהרש"ח מידי, עכ"ל קדשו: והנה מה שרמז זקיני הגה"ק ז"ל לתי' האחרונים דמיירי בנזדמן הנה באמת מבואר בזה באורך בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' נ"ד וז"ל והנה בהשקפה ראשונה עלה ברעיוני דאין זה קושיא משם דדלמא נזדמן לו חלב בתוך ביתו כגון שיש לו פרות בתוך ביתו שעומדים לחלוב ובכה"ג מותר למכרם, אך שבתי ונחמתי דזה ניחא מה שישי שלחם אבל שר האלף לא יוכל לקבלם דאצלו לא הוי נזדמן ואף דהוי במתנה קשה לומר דהוי נזדמן דגם בצייד שנזדמן לו דבר טמא אינו מותר רק בשביל דאומנתו בכך וראיתי אח"כ שהמשנה למלך בפ"ח מה' מאכלות אסורות הי"ת תי' כן דמיירי בנזדמן לו ובשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ס"ב הקשה דאיך קבלם שר האלף הא אצלו לא הי' נזדמן עכ"ל והנה לפי"ז נ"ל ליישב קושיות הראשון לציון שם על דברי זקיני התוס' יו"ט וז"ל והוי יודע דזה שכ' התוי"ט דאחריצי חלב דדוד ותרומות וכ"ש קאמרינן וכו' קצ"ע שלא גבה מן המוקדם בסוגיא דבכורות דקאמר מקרא ודי חלב עזים דחלב מותר ופריך ודילמא לסחורה, ואדרבה מה שגבה מן המאוחר מחריצי חלב יש לדחות דהתם נזדמנו הוי כגון שגבה בחובו או אופן זולת זה וקי"ל לקמן מ"ד בכל דבר שנזדמן לו מותר למוכרן משא"כ בקרא ודי חלב דפריך ודלמא לסחורה אי אפשר לומר שיהי' בהזדמנות כמבואר שם עכ"ל אבל להנ"ל ניחא דבדקדוק כיון זקיני התיו"ט להקשות מחריצי החלב משום דבזה אין לתרץ דמיירי בנזדמנו דאכתי שר האלף איך הותר לו לקבלם הא אצלו לא הי' נזדמן כדברי הנוב"י הנ"ל אבל בקרא ודי חלב שפיר יש לתרץ דמיירי בנזדמן ולמכרם לעכו"ם. אכן באמת גם בחריצי החלב יש לתרץ דמיירי בנזדמנו ואי משום דקבלם שר האלף ואצלו לא הי' נזדמן יש לומר דגם שר האלף, הותר לו לקבלם לסחורה עפ"י שיטת הטו"ז ביו"ד סי' קי"ז סק"ב שכ' דנראה דגם בנזדמנו נבילות וטריפות בביתו מותר לישראל אחר לקנות מזה בזול ולמכור לעכו"ם ביוקר דהא דין תורה במכירת טריפות עומדת אף לדידן וכש"כ הב"י ע"ז דמקרא מלא הוא או מכור לנכרי והך מכירה אין בה חילוק בין מוכר ע"י עצמו למוכר ע"י אחר דקיי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ולישנא דקרא נמי הכי דייקא דקאמר או מכור ולא אמור תמכור כמו שאמר תחילה לגר תתננה אלא להורות שאף המכירה היא שלא על ידך אלא ע"י אחר שרי וכו' והגע בעצמך דאם לא תאמר כן יהי' הפסד במי שנזדמן לו נבילה והוא לאו בר הכי שיוכל למכור לעכו"ם וכי יפסיד ולא ימכרנה לאחר שיוכל למכור לעכו"ם הא ודאי ליתא ואין בזה חילוק אם השליח ירויח או לא דכל סרסר דזבין ומזבין מיקרי שליח ומ"ה אף בקונה ישראל מחבירו טריפה להאכילה לפועליו עכו"ם אין איסור, דאין כאן איסור על טריפה זו דעומד במקום המוכר