בית יחזקאל (מיכלסון) קמב

דיהי' נסתר רק למ"ד משום אמה"ח ולא למ"ד משום איסור דם עיי"ש, והנה ראיתי שכוונתי בקושיתי להרב בס' שי למורא בשמעתין אכן מה שתי' שם דהגמרא ע"כ מביא ראי' מפסולי המוקדשין רק להאיסור משום אמה"ח ולא למ"ד דם נעכר, דאל"כ לישני הגמרא דנ"מ האיסור במוקדשים לענין דם שבישלו דליכא תו משום דם נעכר וכו' ואיסור פסולי המוקדשים איכא עיי"ש אינני מבין תירוצו בזה, דהא י"ל להיפך דילמא באמת קאי גם למ"ד משום דם נעכר והא דלא דחי' הגמרא דהנפ"מ לענין דם שבישלו, די"ל דחפץ הגמרא לדחות לשני הטעמים יחד הן לטעם משום דם הן לטעם משום אמה"ח לכך דחי' הגמרא הנפ"מ לענין הנאה, וא"כ שוב קשה מנ"ל להתוס' דחלב שחוטה בפסולי המוקדשים ליכא, והא דלא דחי' כן הגמרא הוא ג"כ משום דמוטב לדחות אליבא דשני הטעמים יחד כנ"ל, וכאשר באמת תירצתי קושיות אחרונים בהא דדחי' הגמרא הראי' מבב"ח דהאיסור לענין הנאה ואמאי לא דחי' הגמרא דנפ"מ לענין דם שבישלו דלמ"ד דם שבישלו מותר מן התורה ולהכי קאתי התורה לאסור בב"ח בנתבשל דמשום דם הי' מותר ואכתי קשה חלב דלא נתבשל מנ"ל דשרי עיין בשו"ת נודע ביהודה מה"ת חיו"ד סי' ל"ו בזה אכן להנ"ל ניחא דהגמ' דהא אליבי' דשני הטעמים אי משום דם אי משום אמה"ח כנ"ל: **(ד)** שם בגמרא אלא מדכתיב ואת עשרת חריצי וכו' ואב"א מהכא ארץ זבת חלב ודבש הנה ראיתי בהגהות אצפה איחן בכורות שם שכ' וצריך להבין דאמאי לא מייתי הגמ' מעיקרא מהאי קרא דזבת חלב ודבש שבתורה, ואף אי משכחינן טעמא במילתא דעדיפי' לי' הך קרא דמייתי מעיקרא תקשי דא"כ אמאי נאיד מקמייתא ובמאי פליגי הני תרי לישני וי"ל עפ"י מאי דאיתא (כתובות דקי"ב) דדריש זבת חו"ד ארץ שפירותיה שמנים מחלב ומתוקים מדבש, ולפי"ז אין ראי' מזה לחלב עצמו דשרי כיון דלאו בחלב גופי' משתבח לן קרא אלא בפירותיה שהן שמנים מחלב, וה"ט דלישנא קמא דלא מייתי מהאי קרא להתיר חלב וטעמא דלישנא בתרא דנאיד מקרא דואת עשרת חריצי החלב י"ל דס"ל כדאיתא במדרש שמואל חריצי החלב גדיין מנועין מן אמהון, והוא ע"ד טלה חלב דכתי' בשמואל פי' טלה שיונק חלב אמו, וכה"ג חריצי החלב היינו ולדות שיונקות חלב אמן ליקח אותן ולהפרישן מהן, ולפי"ז לא איירי קרא בחלב גופי' עכ"ל ולענ"ד דמקודם מייתי הגמרא הפסוקים שהלימוד מהם אינו אליבא דאמת כמו קרא ודי חלב דמדחה הגמרא דילמא לסחורה וכן עשרת חריצי החלב ג"כ הי' הוי אמינא לומר דדילמא לסחורה, ועיין בהרא"ש בשמעתין שאינו מביא כלל הילפותא מקרא דעשרת חריצי החלב ועיי"ש לזקיני במעדני יו"ט שכ' בכוונתו משום דהא שינויא אינו מוכרח כולי האי שהרי אפשר דאע"ג דאין דרכה של מלחמה לסחורה, דאפ"ה אלו לסחורה היו עכ"ל וא"כ מייתי הקרא דזבת תו"ד דהוא אליבא דאמת ואליבא דמסקנא והבן ועיין בשו"ת כסא דהרסנא סי' רפ"ה שהקשה דלמה לא מביא הגמרא ללמוד מקרא דישעי' כ"ב והיה מרוב עשות חלב וממעשה דשמואל ב' י"ז כ"ט ודבש וחמאה וכו' וקרא דהאזינו חמאת בקר וחלב צאן עיי"ש דברים מאירים: **(ה)** אלא מדכתיב ואת עשרת חריצי החלב וכו' הנה דו"ז הגאון בשו"ת כסא דהרסנא סי' רפ"ה הקשה דמה ראי' מחריצי החלב דילמא באמת חלב אסור ושם בדוד כיון דהי' במלחמה והותר אפילו קדלי דחזירי כמבואר בחולין דף י"ז ואמרתי לתרץ עפ"י מה שחידש בס' מנחת חינוך מצוה תקכ"ז דהא דהותר איסורים במלחמה דוקא כחזיר, וכדומה דאינם אסורים לב"נ, אבל איסור האסור לב"נ ג"כ לא הותר לישראל כמו אמה"ח ובשר מן החי עיי"ש א"כ כאן דחלב הו"א שהוא