בית יחזקאל (מיכלסון) קמא

אכן באמת יש ליישב קושית הפרישה דהא סיומא דשמעתין הוא דגמל גמל נמי להכי הוא דאתא כמו שפן שפן ארנבת ארנבת והא דדרשינן לאסור חלב טמאה הוא רק משום דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן עיי"ש א"כ כיון דגמל גמל אינו מיותר ורק משום דאיכא למידרש דרשינן שפיר קאמר הגמרא משום דחלב חידוש הוא או משום דם או משום אמה"ח והוי אמינא דגם חלב טמאה מותר אף דחלב טהורה איכא רק חידוש אחד דדם או יוצא מן החי, ובטמאה ניתוסף נמי איסור טמאה, עכ"ז שפיר מוטב למידרש גמל גמל כיון דאיכא למידרש למי שיסבור דאין חילוק בין איסור אחד לשני איסורים, ויבוא לומר דכיון דחידוש הוא שלא כפי השכל לכן אין לך בו אלא חידושו דגם שני איסורים התירה התורה בחלב לכן מוטב לנו לדרוש גמל גמל כיון דלא מוקמינן על זה קרא מיותר מה נפסיד אם נאמר דגמל גמל אתי להורות שלא נילך בתר החידוש להתיר אף שני איסורים ועיין בהלכות בכורות להרמב"ן ז"ל בשמעתין שכ' בשם הבה"ג טעם ביצה של עוף טהור אע"ג דאתי מחי רחמנא שרייה מדגלי רחמנא גבי טמאה דאסירא דאמר חזקיה מנין לביצה טמאה שאסורה שנאמר ואת בת היענה וכו' מכאן לביצת טמאה דאסורה והקשה הרמב"ן ז"ל אי הכי גבי חלב נמי נימא הכי מדאיצטרך רחמנא למיסר בהמה טמאה מגמל גמל מכלל דטהורה שרי ומסתברא לן בפירוקא דהך קושיא דהיינו טעמא דלא אמרינן הכי משום דלא גלי רחמנא בהדיא איסורא דחלב טמאה ואי לאו דאשכחן דשרא רחמנא של טהורה הוי אמינא אידי ואידי אסור ככל מידי דאתי מחי ואי משום גמל גמל לאו לרבויי אתא אלא יתירה הוא כדכתיב גבי שפן שפן ארנבת ארנבת וכולהו יתירי נינהו כדאמרינן אלא מעתה שפן שפן וכו' כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ואי לאו דשרא רחמנא בהדיא חלב טהורה הוה אמינא דאסור וגמל גמל ליכא רבויי להכי איצטרך רחמנא למשרא טהורה ומדשרא רחמנא טהורה איצטרך למיסר הטמאה וכו' עיי"ש וכן בנידן דידן דכיון דגמל גמל אינו מיותר מוקמינן לי' לחלב טמאה שלא לטעות דגם בשני איסורים התירה התורה, ולפי"ז יש ליישב גם קושיות החשק שלמה הנ"ל דבחלב טריפה באמת בלא זה אסור משום דיוצא מן הטריפה, דהא גם בחלב טמאה הוי ידעינן האיסור אף בלא הקרא דגמל גמל, רק כיון דכבר כתי' גמל גמל מה אכפת לן לדרוש מזה לחלב טמאה, אבל בחלב טריפה כיון דלית לן קרא על איסורו, באמת לא צריך קרא כיון דיש בזה שני איסורים דיוצא מן החי או דם נעכר, וכן איסור טריפה והבן: **(ג)** בגמרא אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין וכו' בשר ולא חלב הנה בתוס' בכורות דף כ"ה ע"ב ד"ה שער בכור הביאו ראי' דחלב פסולי המקדשין אסר רק מחיים ולא לאחר שחיטה והביאו ראי' מכאן דאם לא כן לדחי' הגמרא דילמא חלב אסור והא דאסרה התורה בפסולי המקדשין היינו לאחר שחיטה דליכא איסור בחלב משום אמה"ח, א"ו דלאחר שחיטה גם איסור מוקדשין ליכא ועיין בהרי"ט אלגזי שהביא כן גם מספרי פ' ראה, אכן קשה לי דילמא באמת גם לאחר שחיטה אסור והא דלא דחי' הגמרא כנ"ל משום דאם יהי' הדחי' דצריך בפסולי המוקדשין לחלב שחיטה יהי' רק להו"א דאיסור חלב משום אמה"ח אבל אכתי יהי' ראי' דאין בחלב משום דם למ"ד דם נעכר וכו' ולכן דחי' הגמרא דקדשים בהנאה נמי אסור ובזה נדחה הראי' בין למ"ד משום דם בין למ"ד משום אמה"ח, ובאמת מבואר בהרי"ט אלגזי שם לתרץ הקושי' דתוס' חיצוניות והר"י מפריש דהגמרא מביא מקראי למילף לשני הטעמים הן משום דם הן משום אמה"ח, וכ"כ בשו"ת ח"ס סי' י"ד ובנחלת צבי יו"ד סי' פ"ז לתרץ הא דלא מוקי הגמרא האיסור דבב"ח דמיירי בחלב בן פקועה אף דנימא דחלב בן פקועה בבשר הוי דאורייתא משום