בית יחזקאל (מיכלסון) קלח

כהנאה, וא"כ שפיר קאמר הגמרא דילמא הלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה שכ"ח בהנאה נמי אסור היינו שיתוסף לאיסור אכילת אמ"ה גם איסור הנאה, ואין כונת הגמרא לומר דחל איסור בב"ח גם בענין אכילה, היינו שיתחייב באוכל חלב שם בשר שני פעמים מלקות משום אוכל אמ"ה ומשום אוכל בב"ח, דזה באמת אינו דהא און איסור חע"א, רק דהכונה שיתחייב על האמ"ה באם יתערב עם בשר גם באיסור הנאה דכן גילתה התורה בהא דלא תבשל גדי בחלב אמו שיהי' בשר עם חלב אסור באכילה ובהנאה היינו שהאמ"ה דחלב עם בשר יהי' באיסור אכילה והנאה, אבל איסור אכילה מטעם בב"ח באמת אינו חל על איסור אכילה דאמ"ה כנ"ל, ולפי"ז מיושב כל הקושיות דאין לומר דהא דאסרה התורה בב"ח שיהי' נ"מ לענין חנ"נ או לענין טכ"ע או לענין ח"ש ושלכ"ד הנאתן, דהא באמת איסור בב"ח אינו חל על איסור אמ"ה ולא שייך לומר שיתוספו החומרות והכללים ששייכים דייקא בבב"ח, דכונת הגמ' רק שיתוסף על איסור אמ"ה גם איסור הנאה, היינו שאמ"ה עם בשר אסור גם בהנאה, ולא שיתוסף איסור אכילת בב"ח על איסור אמ"ה בכדי שנוכל לומר שע"י האיסור בב"ח יהי' חנ"נ וטכ"ע או שיהי' חצי שיעור מבשר וחצי שיעור מחלב ויצטרף לשיעור שלם, דהא באמת הבשר אינו נעשה איסור רק החלב הח"ש יתוסף בו גם איסור הנאה כנ"ל והבן: והנה ראיתי בהרי"ט אלגזי שחי' על קושיותו מהא דשלא כדהנ"א דהש"ס לא דחי בכה"ג משום דבעי למדחי דחי' כוללת לכ"ע משא"כ הא דשלא כדרך הנאמן דע"כ הא דאביי אינו אלא או לר' ישמעאל דג' לא תבשל כתיבי וכו' אבל לרבי וכו' וכן לרב אשי דנ"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה דכתי' בגופיה לשון אכילה אף בב"ח אין לוקין שלכ"ה עכ"ל ולכאורה קשה לי על דבריו מדברי קדשו שכתב מקודם דגם הדחי' שחי' הגמרא דילמא בב"ח לאיסור הנאה, לא קאי רק לרב אשי דיליף מלא תאכל כל תועבה אבל לשאר המ"ד שם איכא קרא מיוחד בבב"ח לאיסור אכילה א"כ אכתי יקשה ל"ל הקרא דאיסור אכילה בבב"ח כיון דחלב אסור משום אמ"ה ועיין קושי' זו בס' צאן קדשים בכורות שם א"כ גם הדחי' של הגמרא אינו דחי' כוללת לכ"ע עיי"ש: הנה בהרי"ט אלגאזי שם מביא קושי' משיטה לבכורות למהר"ש גורמיזאן דאיך יליף הגמרא דחלב שרי מקראי אכתי איכא למימר דהתם בחלב שחוטה דליכא משום אבמה"ח גם יש לדחות הא דאסר רחמנא בבב"ח דילמא בחלב שחיטה אכן הריט"א תי' דאי בחלב שחיטה אין גם איסור בב"ח מדאורייתא ובזה מיישב קושיתו דנוקמי הא דאסרה תורה בב"ח היינו בחלב בן פקועה דכיון דניתר בשחיטת אם א"כ ליכא איסור אמה"ח, אכן להנ"ל ניחא דבחלב בן פקועה ליכא גם איסור בב"ח דכחלב שחיטה דמי עיי"ש אכן נשאר בקושי' דאיך ילפינן מעשרת חריצי החלב הא יש לדחות דמיירי בחלב שחיטה או בחלב בן פקועה עיי"ש והנה באמת כשיטת הרי"ט אלגאזי דחלב בן פקועה אינו רק כחלב שחיטה ואין בו דין בב"ח כתב גם השער המלך פ"ג מה' איסורי מזבח הי"א וכן נסתפק הגאון רע"א ז"ל והביא ראי' מהא דש"ס דידן דהביא הגמרא ראי' דחלב שרי מהא דבב"ח והובא בפ"ת יו"ד סי' פ"ז סקי"ד אכן אכתי מה נעשה לתרץ קושי' הריט"א מהא דעשרת חריצי החלב כנ"ל, אכן בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ל"ו כ' באמת דיש בחלב בן פקועה איסור בב"ח דאורייתא כיון דראוי' להיות אם והוי בכלל בחלב אמו ולא דמי לחלב שחיטה ואי מהא דבכורות י"ל דהסוגיא אזלא לר' מאיר דאמר בחולין דף ע"ד ע"א השוחט בהמה ומצא בן ט' חי טעון שחיטה וסובר דבבן פקועה הוי גם איסור אמה"ת א"כ שפיר ראי' מהא דבב"ח דליכא בחלב איסור אמה"ח דאל"כ למה אסרה התורה החלב