בית יחזקאל (מיכלסון) קלז

לוקה דעל חצי שיעור אין מלקות וכו' עיי"ש והובא בהגהות הגאון מהר"ש לאנדא בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ל"ו ביתר ביאור דאין לומר דקאי לר"ש דסובר כ"ש למלקות, דהא אמרינן אח"כ ולר"ש ש"מ דמקודם לאו לר"ש אתי' עיי"ש ועיין בס' נפש חיה ח"ד סוגיא דאחע"א סי' ו' ובשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' ל"ט דפ"ב ע"ב בזה ובשו"ת מהר"ם שיק תיו"ד סי' ל"ט: **(ב)** ועוד הקשה שם הריט"א דמצינן לדחות דאצטריך קרא לאסור בב"ח ונ"מ דלוקין על אכילתו שלא כדרך הנאתם וכדאמר אביי בפ' כ"ש דבב"ח לוקין שלא כדרך הנאתן כיון דלא כתיב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו שלא כדרך הנאתן עיי"ש: **(ג)** הקשה שם הא י"ל נ"מ באיסור בב"ח להסוברים דבבב"ח חתיכה נ"נ ובשאר איסורים, לא אמרינן תנ"נ א"כ אי חלב אסור משום אמ"ה ולא משום בב"ח אלו נפל חלב בחתיכת בשר דאין בה ס' כנגד החלב ואח"כ נתערב באחרות לא בעינן ס' כנגד החתיכה כולה אלא כנגד החלב בלבד אבל השתא דאסר לן רחמנא ערוב בב"ח חתיכה עצמה נ"נ ובעינן ס' כנגד כל החתיכה עיי"ש (והנה באמת אינני מבין קושיות הרי"ט אלגזי בזה דהא כל סברת הרבינו אפרים דלא אמרינן תנ"נ רק בב"ח משום דכל חד וחד באפי נפשי' שרי ובהדדי אסורים הלכך הבשר עצמו נעשה נבילה מטיפת חלב, דהא לא שייך לקרות שם האיסור על דבר הבלוע דהיינו החלב, דהא החלב בפ"ע ג"כ מותר, אבל בשאר איסורים שנפל טיפה על חתיכת בשר ונאסרה וחזרה ונפלה בהיתר אין צריך רק ששים נגד הבלוע ולא אמרינן דכל החתיכה נ"נ דהא נוכל לקרות שם האיסור על הבלוע עיין בתוס' חולין דף ק' ע"א ובטוש"ע יו"ד סי' צ"ב וא"כ כאן דהחלב בפ"ע אסור משום אמ"ה א"כ איסור חלב יהי' כמו שאר איסורין וכשיתערב בבשר לא יהי' חתיכה נעשה נבילה ולא בעינן ס' רק נגד החלב האסור משום אמ"ה וכעין זה הקשה בטו"ז יו"ד סי' פ"ז סק"ב על הדרישה שתי' קושיות הב"י בהא דבב"ח טמאה דנ"מ באיסור בב"ח אף דאסור באכילה מדאורייתא משום טמאה ותי' דנ"מ שיהי' כאיסור בב"ח דנימא חנ"נ והקשה הטו"ז כנ"ל דהא עיקר טעם הרבינו אפרים דמחמיר בבב"ח מטעם דכ"א בפ"ע מותר וכו' וזה לא שייך כאן במין אחד טמא דהא בלא"ה יש בו איסור מן התורה וא"כ הוי כשאר איסורים וכ"כ בש"ך שם סק"ג: **(ד)** הקשה האור חדש בפתיחה למס' קידושין והובא קושיתו בשו"ת נודע ביהודה מה"ת חיו"ד סי' ל"ג ל"ד ל"ה לשיטת רש"י בחולין דף צ"ט ע"ב דטכ"ע בבב"ח דאורייתא ובשאר איסורין דרבנן א"כ י"ל נ"מ באיסור בב"ת שיהי' בו טעם כעיקר דאי משום אמ"ה אין טעם כעיקר עיי"ש: אכן י"ל דהנה האחרונים הקשו על ההו"א בגמרא דנילף דחלב שרי מהא דאסר רחמנא בב"ח הא חלב לחודי' שרי ותי' אימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור א"כ קשה לשיטת הרמב"ם בפי' המשניות כריתות דהנאה לא הוי איסור מוסיף בבב"ח ולא חל איסור בב"ח על איסור נבילה וא"כ האיך ס"ד למימר דהחלב אסור משום אמ"ה א"כ היכי חל איסור בב"ח על האיסור של החלב הא אין איסור חע"א ומה שאסור בב"ת בהנאה ל"ה איסור מוסיף עיין בשו"ת הרי בשמים סי' ע"ט ומביא קושי' זו בשם הפרמ"ג בס' גינת ורדים כלל נ"ת ולענ"ד דלא קשה מידי דהא גם בבב"ח בבשר נבילה אם כי אינו חל איסור בב"ח על איסור נבילה לענין אכילה שיתחייב בשני פעמים מלקות משום נבילה ומשום בב"ח, ולא חשיב האיסור הנאה דבב"ח איסור מוסיף, אבל מ"מ בהנאה אסור משום בב"ח, דגם בשר נבילה בחלב אסור באכילה