בית יחזקאל (מיכלסון) קלו

פסחים ד"ו ע"ב שכ' ולאו ברשותי' קיימא אינו שלו משמע דאיסורי הנאה לא מיקרי לכם וכ"מ ברש"י סוכה דל"ה ע"א, וי"ל דבסברא זאת חולקים בירושלמי בריש קידושין אי כתב גט על איה"נ דמ"ד כשר סובר דאיה"נ הוי שלו ומאן דפוסל סובר דלא הוי שלו ועיין בזה בשו"ת הרשב"א סי' קע"ח ובסי' תר"ב ובבעה"ת שער מ"ו סי' ב' וביש"ש פ' הגוזל קמא סי' ס"א ובהר"ן ע"ז דף מ"ג ע"א ובמשל"מ פ"ה מה' אישות ובמחנה אפרים ה' זכי' מהפקר סי' ד' ובשו"ת דו"ז עטרת חכמים חו"מ סי' כ"א בהשמטות ובאבני מילואים סי' כ"ח סקנ"ה ובשו"ת נוב"י מה"ת חאו"ח סי' ס"ג ובשו"ת חתם סופר או"ח סי' ק"פ ובשו"ת ברית אברהם חאו"ח סי' כ"ה ובשו"ת תועפת ראם חאו"ח סי' י"ב ט"ו ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' נ"ט ובאמת יש לדבר בזה מש"ס דילן בסוגיא זו אף מעשה שבת אסור בהנאה ח"ל לכם שלכם יהא וכן מהא דפסחים דכ"ג דאיתא שם להתיר בהנאה מדכתי' לכם שלכם יהא עיי"ש וכבר הי' לי בזה משא ומתן של הלכה בתשובתי ליד"נ ש"ב הגאון מ' ארי' ליב שי' ברודא ראבד"ק לבוב ואכ"מ) א"כ מה מקשה הגמ' איסורי הנאה הוא ולא דמריה קא טבח הא גם איסורי הנאה הוי דמריה דהא איסורי הנאה הוי לכם רק דאינו ברשותו וראיתי שרמז על זה בהגהות הרש"ש בשמעתין בש"ס ד' ווילנא אכן לפי דברינו אין כוונת הש"ס להקשות דלא יהי' חייב בשוחט לע"ז משום דהוי איסורי הנאה ולא הוי דבעלים רק הכונה כיון דשחט פורתא אסרה בהנאה וא"כ הוי שינוי לקנות ודידי' קא טבח (ובמק"א בחידושיי פירשתי גם הקושי' בשור הנסקל בהא דלאו דמריה קא טבח ואכ"מ) והבן: וא"כ מיושב שפיר קושית הים התלמוד דדוקא בהא דשור הנסקל משני הגמ' כגון שמסרו לשומר כיון דשם לא הי' הקושיא מטעם דשחט פורתא דהא שם לא הוי שינוי לקנות כיון דלא קלקל מידי דגם מקודם לא הי' שוה מידי והי' איה"נ כנ"ל רק דהקושיא הי' שלא יתחייב כיון דהיא איסורי הנאה ולא אפסיד לי' מידי ע"ז שפיר מתרץ הגמ' כגון שמסרו לשומר ונגד השומר שפיר אפסיד דהא הי' יכול לומר הרי שלך לפניך גם בנגמר דינו ובאיסה"נ, אבל קודם בשוחט לע"ז דקושית הגמ' הי' שהשוחט פורתא קנה בשינוי ושלו הוא טובח א"כ אין לתרץ בשמסרו לשומר דהא גם נגד השומר דהוי דידי' מטעם דבר הגורם לממון שפיר קנה השוחט ע"י שינוי מעשה כיון דבשחיטת פורתא נאסרה וקלקל הדבר שפיר מיקרי שינוי מעשה כנ"ל. ולכך מוכרח הגמ' לתרץ באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכיון דלא נאסרה בשחט פורתא לא הוי שינוי לקנות כתירץ התוס' דבשחיטה של היתר לא מיקרי שינוי, שוב ראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' כ', ובס' אור תורה ת"ג: ידידו ש"ב סימן יד בסוגיא דיוצא מן הטהור טהור **(א)** בגמרא בכורות דף ו' ע"ב וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי אילימא מדאסר רחמנא בשר בחלב הא לחודיה שרי ואימר חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור וכו' הנה במפורשים הקשו הרבה קושי' בגמרא זאת: **(א)** הקשה הרי"ט אלגזי דמאי דוחקיה דתלמודא לדחות ראי' זאת דבב"ח באופן זה דאיצטרך לאיסור הנאה הא בלא"ה איכא למידחי דאיצטרך קרא לאסור בב"ח אפי' באכילה ונ"מ לאוכל חצי זית בשר וחצי זית חלב מבב"ח שנתבשלו כאחת דהשתא דחדית לן קרא איסור זה דבב"ח עבר על לאו ולוקה וכו' ובכה"ג אילו היה משום איסור אמ"ה דחלב לא היה