בית יחזקאל (מיכלסון) קלא

שקל יסקל או ירה יירה היינו משום דכתי' במקום אחר סקילה בגמר מיתה דכתי' וסקלתם באבנים ומתו ע"ש. ודבריהם יש להם על מה שיסמוכו שהרי הטעם שנתנו בגמ' לומר דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם הוא מטעמא דאל"כ הרי דרשינין כלל ופרט דילמא פרט וכלל הוא. ואם מה שאמרו דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם היינו אף שיש טעם לומר דמאי דמוקדם מאוחר א"כ היאך הכריע זה מכח כלל ופרט והרי גבי כלל ופרט אם יש טעם לומר דמאי דמאוחר מוקדם דרשינן הפרט קודם הכלל. תדע לך דהא קי"ל כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל הרי שאנו מקיימין הפרט אף שכתוב אחר שתי הכללות ומשימין אותו באמצע משום דאיכא טעם לומר שהוא קודם הכלל דאל"כ תרי כללי דסמיכי למ"ל וא"כ כיון דהכריע דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם מכח כלל ופרט. א"כ כי היכי דהתם אזלינן בתר טעמא הכא נמי כנ"ל. ובכלל קס"ב כ' וכ' בס' יפ"מ דדוקא לענין דרשא דנפקא לענין דינא אבל ליישוב המקרא וכו' כיצד ונר אלהים וכו' ולא ראה הרב ז"ל דברי התוס' דאילו ראה לא היה מביא ראי' מל"ב מדות דשאני התם גבי ונר אלהים וגו' דאיכא דרשא וטעם דאיכא לאקשוי והלא אין ישיבה בהיכל וכ"ש שכיבה וברור עכ"ל. אבל באמת ביפ"מ עצמו מביא במקומו לתרץ עפ"י סברת התוס' הנ"ל. וא"כ לא שייך למימר דלא ראה הרב ז"ל דברי התוס': היוצא מכל הנ"ל דיש שני כללים דגם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר או במקום דאיכא דרשה וטעם. או במקום דליכא דינא רק ישוב המקרא בעלמא כנ"ל. וממילא מיושב קושייתי הנ"ל בהא דויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים. דאף דהוי בחד ענינא מ"מ כיון דאיכא דרשא וטעם כש"ס נדרים דף ס"ה הנ"ל דאין מתירין לו אלא בפניו. א"כ אין מוקדם ומאוחר כנ"ל. וכן מיושב קושייתך בהא דויקח משה את אשתו ואת בניו וכו' והיינו עפ"י הכלל השני דיפ"מ דכיון דלא הוי לענין דינא רק לישוב המקרא בעלמא דע"כ לקח המטה במדין: ויש לומר דתירץ זה מדויק היטב בדברי רש"י ז"ל אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא ולא קאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. רק במקרא. לומר דהוי רק לישוב המקרא בעלמא. ולא לענין דינא ודרשא. ואז אין מוקדם ומאוחר גם בחד ענינא: וממילא מיושב קושי' הר"א מזרחי ז"ל הנ"ל דלמה לא אמר רש"י ז"ל זאת גם בשני הפסוקים הראשונים וילך משה וישב אל יחר חותנו וכו' אבל לדברינו ניחא דרק כאן חידש רש"י ז"ל דאין מו"מ במקרא. היינו מה דהוי רק ישוב המקרא בעלמא כסברת היפה מראה. אבל לעיל הוא כלל אחר לגמרי והיינו כסברת התוס' דבאיכא דרשא וטעם אין מוקדם ומאוחר ובזה לא דיבר רש"י ז"ל כאן כלל. ואיך שייך להקשות שיאמר רש"י זאת קודם בפסוקים הראשונים והבן: עוד יש ליישב קושייתך בהקדם מה שאמרתי ת"ל לפרש (בתהלים מ' ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו' ולא שמחת אויבי לי. בהקדם שאמרתי לפרש בתהלים (מ' קכ"ב) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וכו' דהנה איתא (שבת ד' ל' ע"א) דאר"י א"ר מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון וכו' בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש להכניס ארון וכו' דבקו שערים זב"ז וכו' זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון וכו' ע"ש ובמדרש תהלים כ"ד. אכן בילקוט (תהלים תרצ"ט) איתא בנוסחא זאת שעשה ארון של עשר אמות וגו' כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק הי' הפתח של עשר