בית יחזקאל (מיכלסון) קכט

מאותן מראות שאינה נטרפת מהן כגון אדומה וירוקה ושאר מראות כשרות וכו' ובטעמו של דבר נראה דהיכי דמכשרינן בהאדומה קצתה מטעם דר"נ שלא נבלע בו דמו והלא אותו תינוק הי' כולו אדום ואם לא הי' הדם נבלע בה מהיכי תיתי יבלע בקצתה זולת הנשאר וצ"ל דגם זה שכיח שיבלע בקצתה ובקצתה לא יבלע והה"ד דשכיח שאינו נבלע בקצתה ובקצתו לא נפל כלל עיי"ש. והנה לכאורה יש להביא ראיה דאדומה וירוקא בחדא ריאה כשר מהא דכתב רש"י ז"ל חזותא חזותא כגון אדומה ירוקה וכו' דמקשים אי במראות כשרות פשיטא ואשר באמת הרא"ה ז"ל הובא בהר"ן שהזכרתי לעיל מפרש הא דחזותא חזותא היינו במראות הפסולות וטעם דכשר משום דאין השינוי בעור מחמתו. ואשר לתרץ דעת רש"י כתבו דאשמעינן דאף מראות כשרות הרבה יחד עיין בטור סוף סי' ל"ת. אכן לפי הנ"ל יש לומר דזאת הוא דבא להשמיענו בהא דחזותא חזותא דאף דהיא אדומה וירוקה בחדא ריאה דהי' הו"א לאסור כדברי הכו"פ ואשר התי' מהרא"ל כתב עליו דהיא סברא טובה וישרה, מ"מ כיון דלדין יש תשובה ופסקו דכשרה, שפיר הוצרך להשמיענו זאת דאם יש אדומה וירוקא והנך דלקמן בהלכות והיינו כדברי הרמב"ם והרשב"א שמביא החי' מהרא"ל דאם יש כל המראות יחד מ"מ כשרה ולפי"ז נסתר ראיית התב"ש דלכך לא כתב רש"י ודוקא דלאו מהנך דמטרפא משום דבא לאשמעינן עיקר דינא דאדומה וירוקה שיהיה חידוש דין דלא כהכו"פ והבן: אבל אכתי יש לנו ראיה גדולה דשיטת רש"י ז"ל הוא לאסור בשאר מראות שלא נזכרו בש"ס כמש"כ הלב"ש שם ובתשובותיו נאות דשא סי' ק"ו מהא דמוקי רש"י הא דחזותי חזותי דמיירי במראות כשרות דאז קשה מה קמ"ל, ואשר משום זה פי' הרא"ה דמיירי בפסולות והו"ל לרש"י לאו מי בחזותא חזותא היינו מראות שלא נתפרשו בש"ס לא לאיסור ולא להיתר, דבהא טובא קמ"ל משום דיש ספקות לאוסרם וכמש"כ התב"ש א"ו דרש"י סובר דאסורות. ועיי"ש מש"כ התב"ש דאין לדייק מדברי הרמב"ם ז"ל דכתב ה' מראות טריפות יש ומדנקט מניינא משמע דדוקא הוא כדאיתא בקידושין דט"ז משום דגם במראות הכשירות כ' מניינא ד' מראות כשירות הן עי"ש. וא"כ לכאורה יש להביא ראיה להיפוך מס' הרוקח סי' שפ"א שנתן סימן דמבב"ל למראות פסולות שנפסלות בחמשה מראות אבל במראות הכשירות לא נתן מניינא ולא נקיט כלל מניינא וע"כ דסובר דחוץ לחמשה מראות הפסולות כולם כשירות, אבל זה אינו דאיכא למימר דיש מראה כשירה מלבד הנזכר בגמרא והיינו מראה ברוי"ן שמביא הראש אפרים דזאת פשיט להכשיר אף שלא במקום הפסד מרובה משום דנוטה לאודם אבל באמת שאר מראות שלא נזכרו אסורים, אכן לפי"ז יש לדחות קצת גם הראיה של הלב"ש מדברי רש"י ז"ל: וכן הראיה שמביא הנוב"י מדברי הרמב"ם פ"ז מה' שחיטה הי"ת בחריות של דקל דאוסרים אותה מספק, ואם איתא דמראות שלא נזכרו בגמרא אסורים א"כ מדוע אסרה הרמב"ם רק מספק עי"ש, כבר תי' זאת בראש אפרים שם וא"כ העולה מזה דיש לאסור וכן מביא התב"ש בשם הב"י ובשם ס' בית לחם יהודה, וכ"פ בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ל"ד ועיין בס' דעת קדושים סי' ל"ת סק"ה וסק"ו ובמק"מ סק"י ובגה"ק שם סק"ב ובס' בינת אדם בתכ"א כלל י"ג ובס' מאירת עינים שורש ה' ענף ב' אות י"א ומש"כ בזה ידי"נ הגאבד"ק ברעזאן שי' בס' דעת תורה סי' ל"ח סק"י ומרוב טרדותי במילי דפסחא והכשר הרחיים אסיים בשלום רב: