בית יחזקאל (מיכלסון) קכב

דכיון דחזינן במסקנא דנ"מ לענין מסמוס ביעי וחלבא דלגבי דידי' אמרינן דימסמם לי' בביצים וחלב ולגבי דידה לא יהיה לה בעל א"כ יצא לנו סברא זאת דלא מרחם על דידה כמו על דידי' ואם כי יש לחלק דדוקא לענין בצים וחלב לתת מדידי' אינו מרחם על בן חבירו כעל בן דידי' אבל לענין דחסא אין נ"מ, ועל דידה נמי חייס, אבל באמת לפי מש"כ בשו"ת בית אפרים אהע"ז סי' ו' דלא מסתבר לי' להרמב"ם לפרש דברי המקשן ה"נ חייס עליה כמו שכ' רש"י שאין מתכוין להרוג את הנפש אלא ס"ל כיון שאין ישראל מצווין על העוברים אע"ג דמ"מ איסורא איכא כמש"כ בתוספות סנהדרין דף נ"ט ובחולין דל"ג ע"א מ"מ בזה שאין תחלת עשייתו לנזק רק שאינו מקפיד עליו ואינו נזהר להשמר בו שלא ילחצנו כולי האי לא קפיד עליו והוא כעין דבר שאינו מתכוין וליכא פסיק רישיה רק בדידי' יש לומר דחייס עליה ונזהר בו במתכוין שלא יזיקנו עי"ש, דלפי המסקנא י"ל דדומה שפיר דכמו דאינו מרחם על דידה ולא יהיב לי' להטיב עמו כן לא ישמור א"ע מבלי להרע לו לבן דידה, ורק בדידי' חייס היינו שיתכוין שלא יזיקנו אבל בדידה לא חייס היינו אף דלא יתכוין להרוג את הנפש כפי' רש"י, אבל גם זאת לא יתכוין מבלי להזיק לו שלא בכוונה בממילא, אבל גם זה דוחק, וכן מה שתירץ בבית אפרים שם וכ' להגיה חייסא במקום חייס ושיש חסרון בדפוס אות א' גם זה קשה לעשות טעות בדפוס ולשנות הגרסא: **(ו)** אכן לשיטת הסוברים דבמזנה אין איסור מניקת י"ל דנ"מ לדינא בטעם דדחסא לענין מזנה, דאין איסור משום הנקה ויש איסור משום דחסא והא דקאמר הגמרא דידה נמי חייס זה דוקא בבן חבירו הכשר, אבל בבן הזונה שנולד בטומאה ודאי לא חייס, ומה גם שיתכוין לשמור א"ע מבלי להזיקו כפי' הרמב"ם והסמ"ג זה בודאי לא יעשה. ומה גם למש"כ החוט השני הנ"ל דזונה מתאכזרת על ולדה, מכש"כ הבעל דלא חייס, והאחרונים כתבו דגם דברי הרא"ש ז"ל בכתובות דרוב נשים חסות על ילדיהם ומניקתו אע"פ שאינה משועבדת לא שייך במזנה דלא שייך דחסות וכו' ואדרבה מצינו בקידושין דף ע"ג תלי בדקלי' אי מטי' ליה תי' יש בו משום אסופי וכו' ועיין בש"ע אהע"ז סי' ד' סעיף ל"א וא"כ יש סברא לומר דגם אם לא יתירוה לא תחוס עליו ואדרבה יש לחוש יותר אם לא יתירוה שתהרגנו כדאיתא בכתובות ד"ס ע"ב דגם מר ב"ר אשי לא קאמר דעבידן דחנקי וכו' אלא שיש לחוש וכו' ובכה"ג קאמר הש"ס דלא שכיח וההיא שוטה הואי דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו, אבל באנהו דעבידן וכו' ודאי מסתבר דלא עשו תקנה היכי דיש לחוש לקלקול וכיון דהאם לא חייסא על בנה באם נולד בזנות, כש"כ דהבעל לא חייס, בפרט דאין בזה עון רציחה כמש"כ בתשובה להגאון הרב ר' יונתן זי"ע בסו"ס בני אהובה, וסברא זאת יצא לו להרמב"ם ז"ל לפי המסקנא דביצים וחלב לא יהיה לה בעל, א"כ כיון דחזינן דאין דרכו של בעל להיטיב לבן דידה אף לבן הכשר מכש"כ דלא ישמור א"ע מבלי להזיק לבן זנונים (ועיין דברי זקיני הגאון הקדוש רבינו מאיר הלוי איש הורוויץ זי"ע אבד"ק טקטין בפי' הכתוב פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם דזאת הוא רחמים פני הוי"ה להכרית הזכר מעושי רע ע"ד חז"ל דמעוות שלא יוכל לתקון זה המוליד ממזר ובספה"ק איתא דהתיקון הוא אם מת הממזר הובא באורך בתשובתי ב"המאסף" שנה שניה סי' צ"ב) איברא דלפי"ז נסתר מה שהבאתי לעיל ראי' לשיטת המתירין במזנה מקושיות הרשב"א והרמב"ן ז"ל מג"ח הבחנה דהא לשיטת הרמב"ם יש איסור דדחסא במזנה וא"כ חוזר הקושי' למקומה דיש לומר דהמתנת ג"ח הוא משום מעוברת ואי דנימא דיש נ"מ במזנה, זה אינו דהא