בית יחזקאל (מיכלסון) קכא

טעם מחודש לחלק במזנה שנתנה למינקת או בלא התחילה להניק וכו' נראה שמתיר בשניהם וע"ז בנה יסודו עי"ש. וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשקר סוס"י י"ב להקל בזונה כמש"כ המרדכי וז"ל ונ"ל ראיה להתיר כדברי המרדכי מברייתא דקאמר חבירו ולא קתני מעוברת ומינקת משמע דוקא חבירו ולא בזנות וה"ה נמי לאשת מומר כנ"ל עכ"ל. (ועיין בשו"ת נוב"י חאהע"ז מה"ת סי' ל"ח דמעוברת חבירו של ישראל משמע אבל של נכרי לא גזרו בי' ובשו"ת רע"א סי' צ"ה סובר דנכרי בכלל חבירו והביא ראי' מהא דלא יאמר אדם לחבירו דמוקי דלא יאמר לנכרי ועיין בזה בשו"ת אבני צדק חאע"ז סי' י"ז) הרי דס"ל למהר"ם אלשקר דזונה לא הי' בכלל התקנה וזה קרוב לדברי מהרי"ו סי' ע"ג דהוא ל"ש ולא הי' בכלל תקנת חכמים, וכן מיקל במופקרת השבות יעקב ח"א סוסי' צ"ה. והשב יעקב סי' ח' אף דחולק אשאר התירים מיקל בזה וכן בשו"ת זקיני הב"ח החדשות סי' נ"ח מכ"ש בנ"ד דנתעברה זה שנית יש להקל שלא יכשלה שנית, והחתן בעצמו ניצל ממכשל בנ"ד וכ"כ בשו"ת חוט השני סי' פ"ח אף דפקפק על מהר"י מינץ מסכים לדברי הרמ"א אף בחשש כ"ד, ואף שי"ל שממאנת לחטוא וסטאה רק פעם א' שמא לסוף תתפתה להנואפים המושכים אחרי' מכש"כ בעני' זו חשש קרוב יותר שתתפתה להם. וחומר איסור וכמ"ש בברית אברהם הנ"ל וכן בשו"ת בית יעקב סי' קמ"ז מיקל במינקת בזנות ומחמיר רק מעוברת בזנות עי"ש, ויותר למש"כ החוט השני דזונה מתאכזרת על ולדה ואף אם תשאר פנויה לא תניקהו וכאשר ראינו שעשתה כן ופסקה חלבה וי"ל דכן סברת המהר"ם אלשקר שהחליט דאין הזונה בכלל תק"ח כי חכמים תקנו רק במי שמרחם על ולדה ואם לא תנשא תניקהו וראי' דהתירו בפסקה בחיי בעלה ג"ח כמ"ש הב"ש שלכל החומרות יש להקל באופן זה אף באלמנה דנראה שאינה מניקה, כ"כ בזונה יש סברא זו דאינו בכלל תק"ח דמתאכזרת תמיד ולא יועיל התקנה מכ"ש כעת בושה פנוי' להניק ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי עון, והנה אם נאמר כשיטת הסוברים דבמזנה אין איסור מניקת יש ליישב לכאורה קושיות הרשב"א והרמב"ן יבמות דמ"ב ע"א בהא דמחפש הגמ' טעמים להמתנת ג' חדשים ולמה לא אמרו דאסור משום דשמא ישא מעוברת ומניקת חבירו ובשו"ת נוב"י מה"ק חאהע"ז סי' י"ח מביא מקושי' זו ראי' להר"ש הזקן דהרי במשנתינו תנן אחד אלמנות ואחד גרושות ואם הי' אומר הטעם משום מעוברת חבירו ומניקת חבירו הי' גרושות ראויות להיות מותרות להנשא מיד עי"ש. ולדברינו יש לומר דיש נפקותא בטעם הגמרא לענין מזנה לשיטת הטור הובא ברמ"א סי' י"ג סעי' ו' דאף במזנה צריכה להמתין ג"ח אבל אי נימא מטעם מעוברת ומניקת חבירו אז במזנה אין איסור מניקת כנ"ל, ובחידושי אמרתי לתרץ עפ"י דרך זה דעת הרמב"ם פי"א מה' גירושין הלכה כ"ה שכ' וז"ל גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא יתעכר חלבה יעו"ש. וכ"כ הסמ"ג ותמהו המפרשים הלא טעמא דדחסא אידחי בש"ס, וכ' המהרי"ך משום דטעמא דאיעכר חלבה אינו בכל הנשים כגון צימוק דדים וכו' מש"ה נקיט טעמא דדחסא דאפילו צימוק דדים אסורה, ותמה הכ"מ אף דנ"מ לדינא עכ"פ עדיין קשה איך כ' להלכה כיון דאידחי כדפריך הכא נמי חייס עליה. וכ' הכ"מ דרבינו לא גרס אלא וטעמא דדחסא לעולם איתא אע"ג דמקשה ה"נ חייס עליה, ה"מ לשנויי לי' דלא חייס כולי האי על דחבירו כמו על דידי' אלא דמשני ליה לפי סברת המקשה עי"ש. והנה הרואה יראה כמה מהדוחק לומר דרבינו ז"ל יאמר סברא מלבו מה שהיא נגד הש"ס ולומר דה"נ ה"מ לשנויי' הכי אם אמנם דיש לומר דכונת הכ"מ בדעת הרמב"ם ז"ל